• בעז זלמנוביץ

אלים, פרות ופטישים



בליל הסדר, לאחר שקראנו די והותר מההגדה ומשבחי האל ומעשיו, הקריא דן גזית, חמי, את הרשומה מתוך הבלוג המרתק שלו - אבני גזית. רשומה שכתב על הגיבור שאיננו נזכר בהגדה - משה. יש על העניין המפתיע הזה הסברים מגוונים, אבל הדמות המיתולוגית היהודית, זו שהיה לה חלק ארי בהוצאתנו מעבדות לחיות, זו שצלצלה 30 פעם ביום לאלהים, לא קיבלה קרדיט. כמו רוב הדמויות המיתולוגיות, ואולי קצת יותר מכך סוחב אחריו משה קופת שרצים, ואני מצטט בקיטועים חלק מהרשומה של דן: "משה בן עמרם הוא האישיות השנויה ביותר במחלוקת ביהדות העתיקה: המקרא רומז שיש ספק בעבריותו [..] ובכלל בקשר שלו למשפחה [..]. משה נולד כנראה מיחסים לא-בריאים במשפחה [..], התחיל את ה”קריירה” ברצח איש מצרי (והטמנתו בחול), חשוד ברצח-עם (כל יוצאי-מצרים מתו במדבר לפי החלטתו), נאשם בנֶפּוֹטיזם (העדפת קרובים, קרי אחיו), רוצח מהיר-חֵמה [...] ואפילו סלע הוא מכה במטהו [..], אשתו היתה נוכריה (מִדְיָנית) והוא בוגד בה עם נוכריה אחרת [..] לא לשווא מקום קברו אינו ידוע. אפילו צאצאיו לא זכו במעמד ציבורי כלשהו, בניגוד למקובל בימים ההם." לפני כמה שבועות קראתי על אלים ויצורים מיתולוגיים אחרים ממרחב צפוני יותר 'מיתולוגיה נורדית' של ניל גיימן (הכורסא, 2019 תרגום תומר בן אהרון), ועלתה במוחי מחשבה מה היה עולה בגורל האלים הנורדיים אם היו עוברים תחת ביקורת הדורות הבאים, האם חטאיהם היו מכניסים אותם לאגדה או להגדה?


גיימן לוקח אתנו לסיבוב היכרות עם האלים והמפלצים הנורדיים, אשר השפיעו על כתיבתו, ואשר השפעתם על התרבות המודרנית ועל רשת ההקשרים הסמליים של חיינו היא גדולה. החל מימי השבוע הלועזיים, עולמו של טולקין, סרטי מארוול והספרי הקומיקס (ת'ור והנוקמים) שקדמו להם, ועד גיימן עצמו שספריו מושפעים או משוטטים באסגרד אחד מהעולמות של המיתולוגיה הנורדית. וכפי שכותב גיימן הוא שונה מהדימוי של חוברות הקומיקס או של הסרטים המודרניים: "אסגרד לא היה עיר עתידנית נוסח קירבי, אלא היכל ויקינגי ומקבץ של בניינים השוכנים בשממה קפואה; אודין, המכונה "אבי־כול", לא היה עדין ונבון ונוח להתרגז, אלא מבריק ומסתורי ומסוכן; ת'ור של גרין היה חזק לא פחות מת'ור הכביר של חוברות הקומיקס, ופטישו נשאר רב־עוצמה, אבל הוא היה... טוב, אם להודות על האמת, הוא לא היה האל הכי מבריק בהיכל; ולוקי לא היה רשע, אף על פי שהוא בהחלט לא פעל למען הטוב. לוקי היה... טיפוס מורכב." [עמ' 14-13]. גיימן אם כן, משכתב באופן די חופשי את האגדות, ואני לא יכול לשפוט כי לא קראתי את הגרסות בויקינגית עתיקה, אם כי ניתן להניח שגם גיימן לא.


הגם שגיימן מתמקד בכוכבים הראשיים של אסגרד: "הסיפורים עוסקים בשניים, אודין ובנו ת'ור, וכן באחיו־בדם של אודין, בן ענקים בשם לוקי המתגורר באסגרד עם האֵסיר." [עמ' 21], הרי מוציאים בספר גם רבים אחרים. המונחון [עמ' 252-244] מביא בקצרה את סבך השמות של האלים, האלים למחצה, הענקים, הנורנות - האחיות המטפלות בעץ החיים, העזים המושכות את מרכבתו של ת'ור, דרקונים, גמדים, איגרסיל - עץ המילה הכביר הצומח בין תשעת העולמות ומחבר כל אחד מהם לכל האחרים [עמ' 35]. סיפורי הבריאה, מאבקים הכוחות בין האלים לענקים, בין האלים לאלים למחצה, תככי לוקי, אהבות, קרבות, ואודומלה - הפרה הראשונה, שלשונה יצרה את אביהם הקדום של האלים ועוד ועוד. בקיצור המיתוסים שנוצרו בכדי להסביר את העולם הצפוני, בסיפורים קצרים.


#ספר תיאור ספרותי של המיתולוגיה הנורדית. ת'ור, לוקי והפרה הראשונה. לחובבי הסוגה, ולרוצים להבין את חלק מקורות הספרות הפנטזיה המודרנית.


התחסנתם? הפעילו שיקול דעת, תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר

Upon a darkened night

The flame of love was burning in my breast

And by a lantern bright

I fled my house while all in quiet rest

#ספר #מיתולוגיה_נורדית #גיימן #הכורסא

93 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com