לכאורה 'הסתלכרנות' של ר'וגר זילאזני ופרד זאברהאגן (עם עובד, 1985) הוא סיפור סכמטי. הגיבור שמשום מה חסרים לו קטעים בזיכרונו, מגלה שהוא נרדף על ידי ארגון חזק ורע. חברת אנרגיה היא תמיד גוף שטוב להציג אותו שכזה, והן בדרך כלל עוזרות לרושם הלז להיווצר (ראה ערך תשובה ונובל אנרג'י).
אז הרעים רוצים משהו, והם חוטפים את הבחורה של הגיבור והוא פוצח במסע להצלתה ולהשמדת הרעים או לפחות את חלקם. בדרך, הרפתקאות ומאבק בחבריו לשעבר, שברגע האמת ולקראת מותם מבינים מי צודק ועוזרים לגיבור בנשמת אפם האחרונה. עד כאן סטנדרטי. זה לא רע, ואפילו מהנה. הרי אלה הסרטים שאנחנו אוהבים. לא?
אבל זילאזני וזאברהאגן הם אנשי מדע בדיוני ולכן הסיפור שלהם משלב רכיבי מדע עתידי. השניים כתבו את הספר ב-1982, והעולם השיג חלק מהבדיון שלהם. למשל, הניווט מבוצע על ידי משואות קרקעיות ולא לווייניות (יעני GPS), והתקשורת עם מחשבים היא קווית בצורה הסדירה שלה. זילאזני ושותפו מתארים את השימוש במכוניות ומשאיות אוטונומיות, שעתידם אנחנו מקווים עוד מעט כבר כאן.
ועוד אבל, הם מוסיפים נופח פנטזי של יכולות על-אנושיות. הגיבור הוא בעל יכולת מוחית לחדור ולהשתלט על מחשבים. מכאן לדעתי השם המקורי של הספר COILS. שזה שם אפשרי לסבית - סִפְרָה בִּינָרִית. מה שנקרא באנגלית bit או בִּיט, מתוך השם "binary digit". הגיבור מסתלכרן או מסתנכרן עם המחשבים, נלחם בלשונות אש או חומות האש, חודר לקבצים ותיקיות ומפעיל את המערכות מבוססות מחשב לטובתו. הסוף אתם יכולים לשער הוא טוב, אבל מה שחשוב ומעניין היא הדרך.
#ספר מדע בדיוני, על טוב ורעים, ועל שימוש במוח ובמחשבים. סביר.
תקראו, תסתלכרנו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר - איזה קלאסיקה של שלישית לא אכפת להם - איש הרחוב