כך כתב חיים גורי באלבום הפלמ"ח. בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים נכתבו לא מעט ספרים על ידי לוחמי השריון שנטלו בה חלק. חלקם יצירות מופת של ממש המתארות את הלחימה בפירוט ובשפה ייחודית. מתוך הספרים הללו בחרנו שניים. איכות כתיבתם של המחברים, הרב חיים סבתו ופרופ' יובל נריה, שקולה רק לגבורתם ולאומץ ליבם. לקראת יום הכיפורים עוד איחזור של סקירת ספרים שכתבנו עוזי בן שלום ואנוכי ל'ביבשה' ביטאון זרוע היבשה - 'ימים נוראים', ביבשה 11, ספטמבר 2009, עמ' 45.
אנא בכוח - 'תיאום כוונות' מאת חיים סבתו (ידיעות ספרים: ספרי עליית גג, 1999). חיים סבתו נולד בקהיר בשנת 1952, עלה לארץ בגיל חמש, גדל ולמד בירושלים. הוא שירת כחייל הסדר ועבר הסבה לשריון. במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת חטיבת טנקים במילואים (679) בקרבות ברמת הגולן. לאחר המלחמה המשיך ללמוד תורה, היה לרב וממקימי ישיבת ההסדר במעלה אדומים. בשנת 1999 יצא לאור ספרו "תיאום כוונות", שזכה בפרס ספיר. הספר מגולל את עדותו של סבתו מימי המלחמה. עדותו מרשימה משתי סיבות: יופיו של התיאור הספרותי ויכולתו של המחבר להביא בצורה בהירה את תחושותיו של החייל הטנקיסט בדרך לקרב, בקרב עצמו ולאחריו.
סיפור המלחמה בעיניו של החייל הוא כאוטי וטומן בחובו מצבים שלא יאמנו בעיני הקורא הנמצא מחוץ לחוויה. הספר מתאר באופן נאמן את ההתארגנות הקדחתנית והנואשת לפני העלייה ללחימה ברמת הגולן. זאת, מתוך רגישות לרכיב האנושי של הקרב, לכידות הצוות, השפעת הקרב על נפש הלוחם במלחמה ולאחריה: "שלושה בני ישיבות היינו בצוות [...] המט"ק הקבוע שלנו עדיין לא הגיע, צירפו לנו מט"ק מילואימניק [...] שש שנים היה בלוס אנג'לס, את הטנק שכח כבר, את כובעי הטנקיסטים לא הכיר כלל, גם אותנו לא הכיר, גם לא את מכשירי הקשר, אבל הוא ילמד מתוך תנועה [...] יורים עלינו, תותחן טווח קרבי, אש! נהג אחורה מהר. תותחן, תתפלל, בקושי שמעתי את קולו. ירי פגז וצעקתי 'תתפלל אתה גידי!' והוא צעק 'אבל אני לא יודע!' התפללתי. מקירות ליבי צעקתי: 'אנא ה' הושיעה נא!'[עמ' 88-87].
הספר הוא גם עדות נאמנה להבנה, לאמונה ולאהבה שבין לוחמים דתיים וחילוניים. גם אם חלק מן המדרשים והכתיבה ההלכתית אינם תמיד ברורים לקורא החילוני, הרי שלכולם משותפת השפה השריונאית שסבתו, רב וגדול בתורה, מיטיב לבטא. השילוב בין העלילה הספרותית, העובדות, התפילות והמדרשים עושה את הספר למיוחד מאוד. דוגמה לייחוד הזה ניתן למצוא בשם הספר. פעולת תיאום הכוונות של הטנק בעלת משמעות ריטואלית אצל אנשי הצוות. פעולה חיונית זו מתבצעת עם אור ראשון ולפני החשיכה. חיי הלוחמים תלויים בה. בשל העלייה החפוזה למלחמה ומחוסר בציוד בימ"ח לא יכול היה הצוות לבצע תיאום כוונות ועלה לרמת הגולן חסר ופגיע. אומץ הלב בלבד יכול היה לסייע. מנגד, אנו מעיזים להציע כי לפעולה של תיאום כוונות יש גם משמעות של אמונה, הבנה וקבלה מות בורא עולם. הנשק והמלחמה מחד והאמונה מאידך הם צירים חשובים המארגנים את עלילת הספר כולו. אליהם נוסף ממד הגעגוע לחבר שנפל בקרב, דב אינדיג, ושהספר כולו מכוון אליו בתוגה ובעצב.
