עוד רשומת איחזור של סקירות הספרים שכתבתי עם מורי ורבי עוזי בן-שלום ב'ביבשה' ביטאון זרוע היבשה [פורסמה גם רשומה שלנו אודות מסע הרבבה ומלחמת גאליה] . אחרי הסקירה על 'פלוגה י' בסופה' שעסקה בקורות לחימת פלוגת החרמ"ש של גדוד 79 ביום הכיפורים, ובין כסה לעשור, חיפשתי סקירה נוספת שנועדת למלחמה ההיא. מכיוון שכתבנו רבות, ועוד נכתוב כאן, אודות החילות המתמרנים - הרגלים והשריון, ומדובר בביטאון של זרוע היבשה חפשנו ספרים של חילות נוספים. אז הפעם שני ספרים של חיל התותחנים - סיפורה של הארטילריה העברית דרך עיניהם של איש הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה ושל קצין צעיר במלחמת יום הכיפורים המציגים את שדה הקרב מזווית הראייה של תותחנים - 'מבט תלול מסלול' מתוך 'ביבשה' מס' 13, אפריל 2010, עמ' 59.
במדורים הקודמים הצענו לקריאה ספרים שעסקו באדם בקרב, וספרים שהתמקדו בלוחמים בטנקים ובמפקדי הרגלים. הפעם אנו רוצים להציע סיפורים אישיים מעולמם של תותחנים. שני ספרים צנועים שנסקור מציעים הרבה מאוד על מראות הנגלים לעיני אנשי התותחנים. שני הספרים אינם קלים להשגה, אך זה ניתן וכדאי. אנשי החיל ימצאו בהם מקור מקצועי רב ערך, אך לא רק זאת. עיון בהם מראה עד כמה חיל התותחנים, אשר איננו זוכה להיות במוקד תשומת הלב של ספרות המלחמה, הוא בעצם נטוע בליבה והמבחן שאנשיו עומדים בו אינו שונה מזה שבו עומדים לוחמים בחילות אחרים. הפן המקצועי, ובמיוחד הפן המנהיגותי והאנושי המובלט בספרים הללו חשוב, ויש בו עניין לא רק לתכולי הכומתה אלא לכל קצין יבשה.
משקיף מהצד - 'תותחים על הסניו - רשימות של תותחן עברי' מאת א.(ארבל) עמיהוד (מערכות, תש"י [הוצאה נוספת 1990]). הספר הראשון מהווה לא רק את סיפור עשייתה של הארטילריה, אלא גם את קורות אנשי הבריגדה היהודית באיטליה במלחמת העולם השנייה. זהו סיפור ראשיתה של התותחנות העברית. יומנו של עמיהוד מתחיל במארס 1945, לפני 77 שנים, כאשר הבריגדה נכנסה ללחימה בצפון איטליה. המספר הוא איש תצפית קדמי במרחב הסניו בשלהי המלחמה, כחלק מהכוחות הארץ ישראליים המשתתפים בלחימה בצבא הגרמני העיקש. הספר מתאר את הווי החזית של הבריגדה היהודית. זו עשירה בתכנים מעניינים הכוללים את הופעתה של השחקנית חנה רובינא, ואת היחסים עם המפקדים האנגליים. עמיהוד מביא את נקודת המבט, תרתי משמע, של איש התצפית: "השעה תשע וחמישים ואני עומד לירות אל מטרתי הראשונה [...] 'איזה סוג מטרה הוא זה, לדעתך?' שאלני קפטן אורמרוד. 'מטרת ראש-סיכה', השיבותי, והוא: 'אפשר. הרי היא בידך, קום והרבץ."[עמ' 84]. מכאן ניתן רק להרהר על הצד השני: "אני מביט בוילה [...] כהיבט הצייד על טרפו ואני חושב: 'אתם שם עוד אינכם יודעים, אבל אני כבר יודע את הצפוי לכם, את שיבואכם בעוד שניות מספר...."[עמ' 85]. ניתן ללמוד מהספר גם על הכנות האש להתקפות, את השימוש בתותחים שהשונים, כאשר מעמדת התצפית הקדמית רואה המחבר את מהלכי הקרבות: "פנטאסטי לשבת כך ולהסתכל ב'עשיית' מלחמה! לשבת כך, ממש כבתא תיאטרון, ולהשתאות לרגעים לקור-הרוח המוזר של הצופה מן הצד, בו הנך עוקב אחרי משחק המחבואים עם המוות, שחיילים אלה משחקים שם למטה"[עמ' 117]. כמובן שיש בספר גם פרטים רבים מחיי החיילים במרחב הלחימה, כאשר הם ערוכים בקווים מול האויב שמחפש גם הוא מטרות. ברוח זו המחבר עוסק בחיילות ובטרדות היום-יומיות של החייל הפשוט - שינה, אוכל, שמירה וגעגועים, אשר לכולם חלק מהסיפור.
מסביב לסוללה - 'תותחנים במבחן האש - יומן מלחמה' מאת סא"ל (במיל') פרץ שחר, המכללה הבין-זרועית לפו"ם המכון לחקר הסביבה הטקטית [הנה קישור לחוברת בספריית בית התותחן]. תיעוד אישי נוסף של איש תותחנים, הפעם מסוללת התותחים עצמה, מגולל בספרו של שחר. הכותב מתאר בחוברת דקה, אך מרשימה בתוכנה, את קורות סוללה א' מגדוד רשף במלחמת יום הכיפורים. זהו יומן מלחמה, שנכתב על ידי מי שהיה בה סג"ם צעיר. המחבר רשם את מה שראה והבין על גבי מחברת של טופסי נתוני ירי בזמן הקרבות. שחר מתאר את המלחמה מראשיתה: "שמעתי באלחוט את מפקד מעוז "ליטוף" מודיע בקול בוכה למח"ט השריון 'יש לי שלושה הרוגים ושני פצועים, אם לא באים לעזור לי אני נופל'. זה היה השוק הראשון שלי במלחמה. פתאום, הרוגים ופצועים; קשה לעכל."[עמ' 16]. רק"ם בלתי מזוהה חולף בקרבת הסוללה, אש נגד מצרית פוגעת בה ובסביבתה. שחר וחבריו סופגים התקפה של רביעיית מיגים: "המיג הימיני שבזוג הראשון שיחרר רקטות לעברנו. היה זה אחד הדברים המפחידים שנתקלתי בחיי. פתאום הבהקים שחורים מלווים אש רצים לכיוון שלי."[עמ' 23]. בהתקפה נפצעו שמונה מאנשי הסוללה, אך לאחר פינויים, מעיד שחר, התחילו הקשיים: "הבעיה, הייתה להוציא חלק מהאנשים ממצב ההיסטריה אליו נכנסו."[עמ' 24]. הוא מתאר את הפעולות שנקט, החל מסטירות למש"ק, סיפור בדיחות מקאבריות, ועד הפעולה 'הטבעית' של חזרה למצב היסוד - פעילות מבצעית וירי בתותחים. כל הקורא את התיאורים החיים מבין את אתגר המנהיגות הכביר שהמחבר עמד בו.
שחר מתאר את המעטפת הנפשית שהוא עוטה על מנת להתמודד ולהתגבר על מועקת הקרב: "16 באוקטובר: "קשה לכתוב כל יום. ממש בלתי אפשרי. אולי זה חלק מאווירת האדישות הכללית אליה נכנסנו. אם מישהו מהצד היה שומע את הסגנון בו אנחנו מדברים על זוועות המלחמה ואיך ניראה אחריה, אם בכלל, אני בטוח שהיה המום, וזה בלשון המעטה".[עמ' 33]. הוא מתאר בגלוי לב את בעיות המשמעת הצצות בלחימה, את התמודדות עם מותו של מפקד, את תגובות החיילים, את אלה שלא עומדים בלחץ ואת אלו המתגלים: "פישמן היה ההפתעה הגדולה שלי במלחמה הזאת. עם כל ההופעה 'השקופה' שלו, הוא דווקא הוכיח את עצמו כגבר לעניין..."[עמ' 45]. במבט לאחור, בדברים שנוספו לאחר 30 שנים, מציג שחר את לקחיו מהמלחמה. הוא מתאר את הקושי של הנתק, שהיה לסוללה מהמתרחש ומתמונת המצב: "בפועל שימשנו 'קבלן ייצור אש ארטילרית' בלי חיבור עמוק למשימות ולמשמעויות. חוסר המידע הזה והניתוק מהמקורות הגדיל את אי-הוודאות, הקשה על תפקוד יעיל של המפקדים ויצר דילמות של מנהיגות בשליטה על הצוותים."[עמ' 55].
#ספר וחוברת על תותחנים בלחימה - מהתצפית ומהסוללה, מהבריגדה ומלחמת יום הכיפורים. לרוצים ללמוד על האדם בקרב ממבט של תותחנים.
גמר חתימה, תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר
ואם תשוב אלי בערב קור ודלף,
תפשוט את מעילך ותלהו בפרוזדור,
אני אסגור בלאט אחריך את הדלת,
אני אוביל אותך לחום ואל האור.
#ספר #תותחנים #תותחים_על_הסניו #תותחנים_במבחן_האש #פרץ #עמיהוד #מערכות #הבריגדה_היהודית #מלחמת_יום_הכיפורים