כל עידן והסכנות שלו, או יותר נכון הללו שמצטרפות לקודמות. חלק מהסכנות או האיומים על האדם נעלמו או הצטמצמו עד מאוד. כמעט כתבתי מגפות, אבל השנתיים האחרונות הוכיחו ששום דבר לא נעלם. אחת הסכנות של ימינו, ואם נודה על האמת אני מכור לה, הן "הרשתות החברתיות". מכיוון שאנחנו "חוגגים" 15 שנים לפייסבוק ולמיליארדים שהיא עשתה למרק צוקרברג על חשבוננו. אבל כמובן לא רק פייסבוק. אתם [מניח שזה לא 'אתם', כי מי שקורא אותי הוא לרוב לא צעיר] יכולים: להגיד מי נכנס לפייסבוק? אבל פייסבוק מחזיקה באינסטגרם ובוואטסאפ ובטח בעוד רשתות. וגם האחרות [טוויטר וטיקטוק] עושות אותו דבר, סוחרות בנו ובקשב שלנו. ולא רק הרשתות החברתיות עושות זאת. העידן הדיגיטלי והמרשתת יצרו רמה אחרת של המאבק על תשומת הלב שלנו. כך עושה גוגל וכך גם חברות המסחר המקוונן. ובעצם כל אתר של חברה מסחרית רוצה שנשאר שם כמה שיותר זמן ונרכוש את מה שהיא רוצה למכור לנו או לפחות להרגיל אתנו לחזור אליו. וזה מסוכן. מאוד. [ובואו נודה על האמת שוב, גם אני רוצה שתחזרו לבלוג שלי, רק שאני לא יודע איך לעשות זאת כמו שצריך].
ד"ר לירז מרגלית הייתה שם בצד שעוסק בהשתלטות על הקשב וההרגלים שלנו וחזרה לספר. מרגלית ד"ר לפסיכולוגיה חברתית וחוקרת התנהגות חברתית בעידן הדיגיטלי, היא רוק סטאר בתחום. כפי שמעידים האתר הרשמי שלה, ופרסומיה והופעותיה בתקשורת המודפסת והדיגיטלית, בטלוויזיה, ברדיו, ועוד ועוד. במהלך שנות עבודת הדוקטורט עבדה במרכז דדו של צה"ל [זה סוג של גילוי נאות שאני מכיר אותה מאז, למרות ששירתי בגוף אחר של חטיבת תוה"ד]. מ-2013 עד 2019 ספרה את הקליקים שלנו וגם את ההיסוסים ותזוזות העכבר והאצבע בחברת קליקטייל (Clicktale). שם ייעצה לחברות איך לגרום לנו למכור להן את תשומת הלב שלנו ולקנות את המוצרים שלהן. לפני שנתיים עזבה את הקליקטייל שמאז מיתגה עצמה בשם אחר, והיא מקדישה מזמנה על מנת להתריע על סכנות הדיגיטל. בספרה 'עיצוב התודעה - הנדסת ההתנהגות והתחושות שלנו בעידן הדיגיטלי' (פרדס, 2021) היא מפרטת את סכנת הפייד והלייקים או בעברית - סכנת הֶזֵּן והחיבוב: "כעת אנחנו נמצאים בעיצומה של המהפכה התפיסתית הבאה, זו שתגרום לנו להבין שהמודעות שלנו אינה מרחב מוגן ומשמעה, שאם אני מרגיש משהו אין זה אומר שהוא מגיע בהכרח מתוכי. הבחירות שלי, ההחלטות שלי הם לאו דווקא תוצר של תהליכים קוגניטיביים, נפשיים או ביולוגיים פנימיים בלבד. על אף הצורך הקיומי שלנו לחוש שאנו הסוכנים של החלטותינו, מראים ממצאים מהעשור האחרון שוב ושוב שמידת שליטתנו בהחלטות מועטה עד אפסית."[עמ' 27]. מרגלית מראה ומסבירה את המנגנונים הנפשיים, הביולוגיים והכימיים השולטים בתחושות ובהתנהגויות שלנו וכיצד כל זאת מנוצל על ידי הברונים השודדים של העידן הדיגיטלי.
