מה היה אילו בסתיו 1973 היו בידינו יכולות הבינה המלאכותית שיש כיום או אנחנו חושבים שיש? נגיד שהיו יכולות למידה עמוקה ומודלי שפה גדולים, כמו GPT-3, המאפשרים לבינה המלאכותית, בעלת האוב העכשווית-העתידנית, להבין דברים שבני התמותה אינם מסוגלים להם, הן בפרטים הקטנים וגם בפיענוח התמונה הגדולה, ובנוסף עברנו את הטרנספורמציה הדיגיטלית הנדרשת. האם אז, כאשר היו מוזנים 'הסימנים המעידים' למכונה הכל יודעת, הייתה נדלקת המנורה האדומה והשלט של 'מלחמה מחר' היה מהבהב, האם אז הייתה נשברת הקונספציה במוחות המנהיגים והמחליטים? האם היו מצליחים להאמין למראה עיניהם את הסימנים הברורים למלחמה הקורמת עור, גידים, טילים, תותחים וגשרים, ולהתגבר על מכשלות המוח והלב? כנראה שלא. צריך יהיה ליצור אמון גדול, עצום בין בני האדם למכונות, וכי צריך בינה אנושית בשביל להתגבר על הפער, על הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר בין האמונות, התקוות והחששות ובין הידיעות ומראה העיניים. כפי שמצוטט הנרי קיסינג'ר, כמי שאמר אחרי מלחמת יום הכיפורים: "ידענו הרבה - והבנו מעט" [עמ' 112].
ואכן, לא מעט, או בעצם הרבה מאוד, נכתב על מחדלי ההנהגה הישראלית והמודיעין באוקטובר 1973. הנה לפנינו מבט נוסף, מבט מבפנים של קצין זוטר במודיעין פיקוד הדרום באותם חודשים קריטיים. זו מבט אוחר ומאוחר, המשלב זיכרונות, רשומות, התרשמויות ותחושות, והרבה תסכול. צבי נטע כותב על כך ב'סימנים מעידים - מחדל המודיעין בפיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים' (ידיעות אחרונות, 2022). נטע היה עוזרו של סגן בנימין יום טוב מפקד חוליית המערך (האחראית לסקירת היערכות הצבא המצרי וניתוחה) בפיקוד הדרום. אחת הסיבות למחדל, על פי נטע, היא אישיותו של קמ"ן הפיקוד דוד גדליה ויחסיו עם סימן טוב. את זה למד כנראה גדליה מאלי זעירא ומגורדיש, את התנהלות השתלטנית, חסרת הקשב והרגישות כלפי הכפיפים, ואת השפלת ראש וזנב למול המפקדים, ובקשר המודיעין, למול הערכות מחלקת המחקר באמ"ן וענף מצרים בה. גדליה, על פי נטע: "הוא[...] כתם שחור על מודיעין פיקוד דרום. הוא היה הזעירא של הפיקוד."[עמ' 185]. "גם גדליה היה אדם חכם, אבל הוא רע לב, דורסני ויהיר. הוא וסימן טוב היו הפכים מוחלטים." [עמ' 116]. יחסי סימן טוב וגדליה [עמ' 115 ואילך] הם, כאמור, מרכיב מרכזי בחוסר היכולת של מודיעין הדרום להעמיד הערכה משל עצמו על המתרחש בחזית, זאת בניגוד להערכות חיל הים ופיקוד הצפון. לא זאת בלבד, אלא מכיוון שגדליה מנע גישה מקציניו אל אלוף הפיקוד [וזה גם לא חיפש אותה], והיה החותם על הדוחות שהוגשו לגורדיש ולאמ"ן, דעתם והערכתם של סימן טוב ושל אחרים לא הגיעו לידיעת הדרגים הבכירים. כפי שכתב אחיקם אורי: "הדו"חות הצביעו על היערכות חריגה של הצבא המצרי, המעידה על כוננות מצרית למתקפה. גדליה ראה סתירה בין דו"חות בנימין לבין עמדת אמ"ן מחקר, שהייתה למעשה עמדתו של סא"ל בנדמן, ראש ענף מצרים במחקר, והעדיף לקבל את עמדת המחקר. הוא העביר את הדו"חות רק לאחר שמחק מהם את השאלות לגבי הגורמים לכוננות המצרית, וכך הייתה לאלוף הפיקוד שמואל גונן תמונה מעוותת של ההיערכות המצרית."
