אני ממשיך לעלות לרשת מאמרים שכתבתי פעם והופיע במקורות עלומים, כמו ביטאון חיל הרגלים והצנחנים. זה המאמר החמישי שפרסמתי והוא עוסק בסוגייה שהעסיקה אותי בגלל שהייתי אחד ממפקדי הגדודים הללו - גדוד 92 שמשון. החומר קצת ישן ודברים רבים השתנו. גם באופן שבהם הגדודים מאורגנים וגם ואולי בעיקר בעצם הקמת חטיבת כפיר אשר מאגדת ובונה את כוח גדודי החירמ"כ [חי"ר ממוכן] במקום כפיפותם הישירה דאז לחטיבות המרחביות. עוד דבר שהשתנה זה שלא קוראים להם גדודי חירמ"כ. אז המאמר יכול לשמש כחלק מהדיון ההיסטורי על בניין הכוח של החי"ר בכלל ושל חטיבת כפיר וגדודיה בפרט. המאמר פורסם ב'מחץ', גליון מספר 6, תמוז התשס"א, יוני 2001 [תודה לנעה].
גדודי החירמ"כ[1] מבצעים משימתם כהלכה ונוטלים חלק בלחימה הנוכחית בגזרות המורכבות באיו"ש ובאזח"ע[2]. אולם גדודי החירמ"כ לידתם בחטא וכך גם התקן והמבנה שלהם.[3] גדוד חירמ"כ מונה אמנם שלוש פלוגות רובאיות ופלוגה מסייעת, שבכל אחת מהן שלוש מחלקות כמו גדודי החי"ר, אך כאן מסתיים הדמיון. בכל מחלקת חירמ"כ שתי כיתות (2) בלבד ובפלוגה המסייעת שתי מחלקות סיור, מחלקת מרגמות וכיתת בארט, אך ללא מחלקת נ"ט. לתקן הנוכחי מספר בעיות מובנות המקשות על ביצוע המשימה ברגיעה, בלחימה הנוכחית ובמלחמה "הגדולה". מקור ההרכב של שתי כיתות במחלקה רובאית בפלוגות החרמ"ש בסדיר ובמילואים שעל חורבותיהם קמו הגדודים. להרכב זה אין שום הגיון טקטי. למחלקת החירמ"כ אין עומק ויכולת חיפוי עצמי, במיוחד לאחר שינוי מבנה החולייה והכיתה למבנה מרובע.[4] הורדת העומק בכיתה בעקבות המעבר לשתי חוליות בכיתה, מגובה בעומק הנוצר על ידי הכיתה השלישית. כיתה זו, כאמור, איננה קיימת בחירמ"כ, ועל כן, בצדק רב, טוען קחצ"ר שלא יכתבו תרנגולות מיוחדות למבנה נכה כמבנה מחלקת החירמ"כ. התקן הנוכחי מותיר את פלוגת החירמ"כ עם פחות משמונים חיילים מקצה לקצה. בחירמ"כ, כמו בחי"ר, כמות זאת איכות. בלחימה, הגדודים מוחלפים על-ידי גדוד חי"ר, סדירים או מילואים, שמצבתם גדולה לעיתים בעשרים וחמישה אחוז. אין צורך להרחיב במילים על היכולת להגדיל את נפח המשימות ועל היתירות בכוח-אדם לאימונים וחופשות. בדבר יוצר מעגל של עומס ושחיקה על החיילים וכתוצאה מכך נוצר נשר גבוה בהשוואה לגדודי החי"ר. הדבר בלט בעיקר בתקופות בהן עשו גדודי החירמ"כ יותר תעסוקה משאר הגדודים במערך הסדיר. סד"כ הרובאים בפלוגות מקשה על הוצאת חיילים לטובת חוליות חיפוי ורתק פלוגתיים וגדודיים. כמובן שכמות באמצעים המחלקתית: נ"ט., מקלעים וקלעים, קטנה יחסית למחלקות החי"ר ובלחימה הנוכחית המחסור בקלעים למול המשימות הוא קריטי במיוחד. בנוסף, בסד"כ הנוכחי יהיה זה בלתי מציאותי לדבר על מחלקת נשק בפלוגה המסייעת.
מבנה של שתי כיתות במחלקה מקטין את מספר המ"כים בפלוגה ל-6. המ"כ, כידוע, הוא החוליה העסוקה ביותר בגדוד, שכן על כל 3-4 חיילים במשימה ישנו מ"כ. הדבר מטיל עומס בלתי פרופורציונלי על המ"כים ושוב נוצר כאן מעגל עומס ושחיקה המכריע חלק מהמ"כים, עד כדי חוסר תפקוד במהלך הלחימה. הכמות הקטנה של המ"כים, לעומת מספר הסמלים והמ"מים, יוצרת בעיה נוספת. היכולות לייצר סמלי מחלקות ומ"מים במינון נכון קטנה. בתקופת הביניים שבין היציאה להכנה לקק"צ לבין סיום קורס מ"כים, ישנו פער בלתי נסבל לעיתים במ"כים בפלוגות. בעיה נוספת שמעמידה מנת הגיוס הקטנה, היא היכולת של הגדוד לפתח את עצמו כאורגן למקצועות תומכי הלחימה, וזאת מבלי לפגוע במצבות הלוחמים. הפלוגה המסייעת גם היא מאופיינת במבנה חסר. התלונה איננה על שתי מחלקות סיור, נהפוכו, הבעיה היא, אי המצאות מחלקת נ.ט. בגדוד. בלחימה הנוכחית חסרונה של מחלקת ה"גיל" מורגש, בעיקר עקב חסרונן של מערכות ראיית לילה טרמיות. חסרון זה מקטין עד מאוד את יכולת האיסוף וההכוונה של הגדוד. החוסר בנ.ט. לטווח הבינוני בגדודי החירמ"כ מנומק על-ידי "חכמי התקן" בכך שגדוד החירמ"כ שייך לחטיבת טנקים או ילחם ת"פ שכזו. נימוק זה כמובן אנכרוניסטי בעולם של מרחב רווי הנ.ט. או "הקרב הקרוב". במתאר שכזה יצטרכו חטיבות הטנקים להפעיל את יחידות החי"ר לתפיסת השטחים השולטים, אבטחת אגפים וטיהור שטחים קדומניים. חי"ר המבצע משימות שכאלה חייב יכולות נ.ט. משופרות על מנת להגן על עצמו מטנקי האויב ולמנוע נתונים לויכוח, אך נראה שריכוז הצלפים, M-24 ובארט במחלקה אחת ותגבורם בכוח-אדם ואמצעים, חיוני ללחימה הנוכחית ולמבנה היסוד של הגדוד.[5]
כפיפות גדוד באופן ישיר לחטמ"ר גם היא יוצרת בעיות מבניות. ישנו יתרון ברור בכך שגדוד העושה לחימתו בגזרה מסוימת יהיה כפוף לאותה גזרה, ובכך היד הדורשת תפוקות ותוצאות בשטח תדאג גם לאימונים ולרווחת החיילים והיחידה,[6] אולם הקוץ באליה גדול מאוד. החטמ"ר איננו בנוי לעסוק בבניין הכוח. אין לו מטה וקצינים עוזרים אשר יכולים לעסוק באופן הנכון והמיטבי בהכנת האימונים, בהכשרות ובטיפול בכוח-אדם בגדוד הכפיף, זאת ללא שום קשר ליכולת הגבוהה ולרצון המפקדים והמטה בחטמ"ר. מערכת הקשרים בין החטמ"ר לגדוד קשה עוד יותר במקרה והגדוד איננו מבצע תעסוקה בגזרת החטמ"ר האורגני ודברים שכאלה מתרחשים במחוזותינו. ניתן לציין שבמהלך השנים נוצרו מספר לא מועט של יצירי כלאיים של גדודים הכפופים לחטמ"רים, כל אחד ומבנהו הייחודי ומערכת קשרים שונה עם החטמ"ר. הכיפיפויות השונות והמשונות של גדודי החירמ"כ יוצרים מצב שבו אין לגדודים "לובי" חזק. כך יכול להיווצר מצב שבו לגדודים שהיו עושים 50% תעסוקה יותר מגדודי החי"ר, לא תוקנן קצין חמ"ל או עוזר קמב"ץ. כך גם יכול להיווצר מצב שבגדודים שאין מעליהם מערכת שלישותית מלאה הם צריכים לעיתים לעבוד ישירות מול האוגדה, הפיקוד ומז"י נחסך תקן סרן לשליש. ישנן עוד מספר דוגמאות שלא ניתן להגדירן אלא בהעדר "לובי".
המשימות הניתנות בעת חירום לגדודי החירמ"כ צריכות להיבחן אף הן, וזאת משתי סיבות: האחת- האיומים והאתגרים הנוכחיים והשנייה - אופן השימוש בתוכניות האופרטיביות "הרגילות". על פי תרחיש שנראה סביר כיום, בכל עימות עם אחת או מספר מהמדינות השכנות, תהיה הזירה הפלסטינית פעילה ותהווה איום רב. במקרה של מלחמה יישאב הסד"כ הסדיר והמילואים המובחר והמיומן יותר משטחי איו"ש ואזח"ע, ומול הפלסטינים יישאר סד"כ מועט ופחות מיומן ומציוד. גדודי החירמ"כ ודומיהם, יכולים להישאר במרחב הפלסטיני ולהוות בסיס לשאר המסגרות ללחימה ביחד עם החטמ"רים. במידה ויוחלט להפעיל את גדודי החירמ"כ עם חטיבות הטנקים, יש לשקול את אופן שילובם. מכיוון שהגדודים הוקמו על בסיס פלוגות החרמ"ש של גדודי הטנקים, הנטייה הטבעית להחזיר את הפלוגות למקורות, להיות פלוגות חרמ"ש. במקרה כזה מאבדת חטיבת הטנקים גדוד. נדמה שאין צורך להרחיב את היריעה על היתרון הסינרגטי של גדוד על פלוגות מפוצלות. מעניין לצטט בהקשר זה מוסה פלד, לאחר מלחמת יום-הכיפורים, שאמר: "לפני המלחמה, צעקתי תנו לי עוד טנקים והיום אני אומר שמה שחסר זה חרמ"ש באיכות טובה".[7]
לסיכום, גדודי החירמ"כ סובלים ממבנה ותקן מעוותים המקשים על ביצוע משימותיהם בלחימה הנוכחים והבאה. יש לפעול לשינוי תקן הלוחמים בפלוגות הרובאיות של הגדודים ולהגדיל את מנת הגיוס, וזאת על מנת לאפשר את הלחימה של הגדודים בצורה טובה יותר, המותאמת לתרגולות ולטכניקות של החי"ר. גם מחלקת נ.ט. לטווח בינוני היא גורם חיוני בגדוד חירמ"כ שאותם יש לתקנן. ישנם חוסר בהירת וחוסר אחידות בכפיפויות של הגדודים לחטיבות השונות, מבנה חסר ביכולת לעסוק בצורה מיטבית בבניין ובהכשרת הכוח. ישנו, אם כן, צורך לאפשר לחטיבות להם כפופים הגדודים מבנה מטה מתאים. המודל הרצוי הוא הכפפת גדוד החירמ"כ לחטיבת טנקים סדירה כדוגמת "חרוב" ו"דוכיפת", ובמידה והדבר איננו בנמצא להחפיפו לאוגדה העוסקת בבניין הכוח. הקמת גדודים שלהם תכלית כפולה לבט"ש (במודל של לפני "גאות ושפל") ולמלחמה הוא מודל אפשרי, ואכן הגדודים הצדיקו את קיומם גם בעבר וגם כעת, אך יש להקימם באופן אחיד ובכפוף לתורת הלחימה ובניין כוחו.[8]
[1] גדודי החירמ"כ - "שמשון", "חרוב", "דוכיפת". אליהם יש להוסיף את גדוד "נחשון", הגדס"ר הבדואי וגדוד "חרב". [2] סא"ל ארז וינר, - "דוכיפת משפחה לוחמת", מחץ מס' 4, דצמבר 2000. [3] למה שאנחנו קוראים גדוד חי"ר ממוכן (חירמ"כ), אי קשר לגדוד ממוכן שאנו חולמים עליו כדמות חיל-רגלים ממוכן. של ריצ'ארד סימפקין, , חיל-רגלים ממוכן, מערכות. [4] תחצ"ן, תרנגולות החולייה והכיתה במבנה החדש, ינואר 2001. [5] ארז וינר, - "דוכיפת - משפחה לוחמת", מחץ 4, דצמבר 2000. [6] משה צין, "האחריות בראי הפיקוד: מקבלת אחריות ללקיחת פיקוד", תובנת המעשה, 1 באפריל 2001. [7] הציטוט מתוך סיכום שערך פיקוד הצפון בעלקה לאחר המלחמה. מצוטט בצורה חופשית. [8] סא"ל בעז זלמנוביץ, הקמת כוחות מיוחדים בלוחמה נמוכת עצימות, מערכות 369, פברואר 2000, עמ' 35-32.