בעט בו בביצים!

שער 'קרב ללא נשק' של הרטלי לדר

זה זמן לא כתבתי סקירה על ספר. צוק העתים, עומס בעבודה, עומס רגשי ואולי סתם עצלנות. הספרים המשיכו להיקרא, וערמת הממתינים לסקירה הולכת ונערמת, ובתחתיתה נקברים ספרים שהמחשבות אודותם נשכחות ונדחקות. צריך לשבור את מעגל האימה הזה, ולשוב ולסקור לעצמי ואולי גם לקורא או לקוראת הבודדה או הבודד של הבלוג. נצא לקרב. קדימה לכתוב.

נתחיל ב'קרב ללא נשק' שכתב קפטן אי' הרטלי לדר (נהר ספרים, 2021, תרגם דב שילוח). מה הטעם לתרגם ולפרסם ספר כזה הייתי שואל אולי לפני הפרעות שחזינו בהם לפני כשבועיים-שלושה ברחובות ישראל כאשר המשטרה לא מצאה את רגליה וידיה, ונותרנו אזרחי ישראל נאלצים להתגונן בפני פורעים מכל צבע, דת ולאום. אבל עכשיו אנחנו יודעים. לא? הנה הקדמת המחבר מתאימה לאווירה: "ספרון זה הוקדש ל"משמר האזרחי". לא באופן כללי אלא באופן אישי לכל המבוגרים מדי או הצעירים מדי, לבלתי כשירים רפואית, לחולים, לפסחים ולעיוורים. לב הספרון הוא פשטותו והוא נכתב עבור אזרחים מן השורה, לא עבור לוחמי קומנדו או מקצוענים. מאז הופיע הספרון הואשמתי במגוון האשמות החל מהיותי בריון פשוט ועד סדיסט. אינני אף אחד מהם. יש בי אהבה אמיתית לבני אדם ואהבת חיים. אני פשוט מאמין שלימוד תורת ההגנה העצמית היא השקעה טובה."

בור הפצמ"ר על הדשא - צלם בעז זלמנוביץ (ניר עוז 2021)

הספר יצא ב-1942, בעקבות התארגנות המערך האזרחי להגנה על בריטניה. אמנם חלפו ימי "..אנו נילחם בימים ובאוקיינוסים, אנו נילחם בביטחון וכוח גובר באוויר, אנו נגן על האי שלנו, בכל מחיר, אנו נילחם על החופים, נילחם על מקומות הנחיתה, אנו נילחם בשדות, ברחובות, אנו לעולם לא ניכנע..." של צ'רצ'יל שנאמרו ביולי 1940, אבל ניתן להניח שהחשש נותר, וכך גם הרצון לשמר את הידע שבוודאי יהיה תמיד חיוני. כפי שניתן למצוא במסורות 'קרב המגע' הישראלית והאחרות. בכל מקרה הרטלי לדר מכוון את דבריו ל'משמר המולדת' שהוקם במאי 1940 על רקע החשש מהפלישה הגרמנית לאי הבריטי בעקבות כיבוש הצד המערבי של היבשת האירופאית ומיעוט הכוחות הקרקעיים באי. Dad's Army היה מורכב מאותם מבוגרים מדי, בלתי כשירים וכו' שהרטלי לדר ניסה ללמד אתם לשרוד כנגד חיילי הוורמאכט. תקווה קלושה, אבל יש סגנון אגרסיבי-ציני, לפחות בכתיבה: "ניסיונות חניקה בידיים שכיחים ביותר במדינות המערב, אבל בכל מקרה שהיריב מנסה – אותם עקרונות היחלצות הם ישימים – הישאר רגוע, נסה להשתמש ככל שתוכל ברגליך ובברכיך וכוון לביצים שלו. מניסיוני התוצאות משביעות רצון."

סוף פריחת הסיגלונים - צלם בעז זלמנוביץ (ניר עוז 2021)

אי פעם, מזמן, למדתי אודות משמר המולדת וקראנו קטעים מתוך New Ways Of War של Tom Wintringham. וינטרינגהם חייל, היסטוריון ומרקסיסט כתב ברוח השיתופית את הדרכים שבהם משמר המולדת, ההגמ"ר, כיתות הכוננות צריכות לקחת חלק בהגנת הארץ, ובכלל זאת שיטות הלחימה והאופן שבו צריך לארגן ולחנך את הכוח. לא בטוח ש'משמר המולדת' היה הכוח שהיה עושה את ההבדל, אבל כך חשבו גם במקומות אחרים. הרטלי לדר תרם את חלקו בהדרכת הפיסחים שעלולים היו להיות קו ההגנה האחרון. הספר מלווה בתמונות שמדגימות את הטכניקות המוסברות, ואולי יכול לשמש מדריךגם בימינו, אבל ניתן להניח שניתן לחפש משהו או משהי שידריכו את המעוניינים בלימוד קרב מגע באופן יעיל יותר. אז בכל זאת מה הטעם מצא המו"ל להוציא ספר זה? נכון שראובן מירן מו"ל נהר ספרים לוקח סיכונים בספרים שהוא מוציא כדוגמת ספר שיטוטיו של לורנס איש ערב, אבל 'קרב ללא נשק' עלול להיות חסר קהל רלוונטי. בכל זאת סגנון הכתיבה האנגלו-סקסי הסרקסטי של הרטלי לדר שעובר היטב בתרגמו של שילוח, הוא המעניק את הטעם לקריאה בו. למשל: "הקסדה - במקור היה איזה אופטימיסט שתכנן את הקסדה בחושבו שתוכל להגן מפני רסיסי פצצות תותח וקליעים מנשק קל. השאלה אם היא מתאימה לכך לכך או לא פתוחה לדיון, אבל רוב הציבור אינו מודע לכך שהקסדה היא נשק תקיפה מהמדרגה הראשונה." וגם: "ברור שאם אין לך כלי נשק וליריבך יש סימן שאתה נמצא במצב מסובך." וגם: "תקע את המקל בגרונו. אני יודע שזה לא יפה, אבל יש להניח שגם אתה לא תראה יפה בגרון חתוך.".

#ספר על נושא אקטואלי גם אם בלתי נעים. קרב מגע לא רק לחובבי האלימות אלא גם לחובבי ההיסטוריה והרוח הבריטית של פעם. מומלץ לחובבי הסוגות.

שימרו על החומות, תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר לכבודו של הגאון זוכה פרס הנובל בן השמונים

Look out your window and I'll be gone

You're the reason I'm trav'lin' on

Don't think twice, it's all right

#ספר #הרטלי_לדר #קרב_ללא_נשק #נהרספרים #מלחמת_העולם_השנייה #קרב_מגע