אמסטרדם - תעלות רבות בה וגם ספרים

איש קורא - צילום אורה גזית

"'והדרום' - בעיני מנהל התחנה אין הוא ציון גיאוגרפי בלבד. 'הדרום' הוא הים. ים של שמש, של חופש, של אושר." (יוזף רות, מנהל התחנה פלמראייר). אחרי כמעט 4 שנים טסנו שוב לחופשה מעבר לים. ואמנם טסנו ל"צפון", לגשם הדק של הסתיו האמסטרדמי, ושמש הייתה מעט, אך היו גם חופש וקצת אושר. חופש מבחינתי הוא גם קריאה רגועה של ספרים ולא רק מרוץ אחר אטרקציות. את הספרים הבאתי איתי, כי לצערי אני לא קורא הולנדית. למרות שלקחתי יותר, הספקתי רק ארבעה מהם. כרגיל לכל אחד ואחד מהם מגיעה סקירה מלאה, אבל זה לא יקרה היום. וגם לא בהמשך, כי ערמת הספרים הנקראים מצטברת וגם הם קוראים בקול ענות חלושה: מתי תסקור גם אותנו? בכל מקרה, כל הארבעה הללו מקבלים את המלצתי החמה, אם זה נחשב.

שער 'נישאר פה עולם' של עינב

בשבת בטרמינל 1 ובכמעט 5 שעות הטיסה קראתי את ספרו של עומר עינב 'נישאר פה לעולם' (הקיבוץ המאוחד, 2022). אני עוקב אחר עינב בטוויטר (omer_einav@) והנה בקניון בדרך לרכבת בדוכן מציאות ספרים קפץ ספר המתח ההיסטורי של עינב. קניתי בזול ויצאתי עשיר בהיכרות עם פרשה כאובה בתולדות הקיבוצים, וגם מסגנון הכתיבה. פיצולו של קיבוץ בית אלפא (שבו נולד עינב) ביוני 1940 ו'טרנספר' והחלפת מחצית מחבריו עם מחצית מחברי קיבוץ רמת יוחנן. את מי שזה יכול לעניין כיום, חוץ מחובבי היסטוריה קיבוצית הארד-קור? מכיוון שאני כזה, ניגשתי לקרוא. אבל אני חושב שהספר מומלץ ביותר מהסיבות הבאות: [1] עינב יצר סיפור מתח העוקב אחרי המאבקים האידיאולוגיים והאישיים שקרעו את הקיבוץ ואחרי הניסיונות למצוא פתרון. מצאתי עצמי מתאפק מלקפוץ לסוף ולראות מה קרה (למרות שידעתי) ואיך סוכם העניין. [2] עינב מראה שמאחורי האידיאולוגיה הגדולה עמדו אנשים שהתחרו אחד בשני, ומצביע על האופן בו פערים קטנים, מוזנים מאירועים שדומה שהם פעוטים אך התוצאות והשלכות עוברות אסקלציה מואצת והופכות למלחמה שלא ברור בשלב מסוים מה מקורה ואיך הגענו עד הלום. [3] הסיפור אמנם התרחש מזמן וחשבנו שמחלוקות אידיאולוגיות לא יכולות לקרוע קרעים בלתי ניתנים לאיחוי, אבל מסתבר שאנחנו חיים במציאות שכזו. לא?

שער 'יומנה של גברת כפרית'

מסתבר שיצאתי במסע להולנד עם ההוצאות לאור שהקים וערך אוריאל קון. הסיבה היא די פרוזאית. יממה לפני הטיסה הגיעה חבילה של ספרים שהזמנתי במבצע מתשע נשמות וספרים מהמנוי שלי בהוצאה. לכן נכללים בקריאה במלון ספרי 'תשע נשמות', 'זיקית' ו'סמטאות'. הראשון היה 'יומנה של גברת כפרית' שכתבה א"מ דלאפילד (תשע נשמות, 2023, תרגום לי עברון). דלאפילד מתארת בלשון צינית, אנושית ופמיניסטית ובהומור אנגלי דק את קורות שנה בחייה (שלה?) כגברת מהמעמד הבינוני-הגבוה או הנמוך בשנות העשרים של המאה הקודמת בזמן השפל הכלכלי(?). מאבקה עם הטבחית, המשרתת והאומנת הצרפתית, יחסה עם ילדיה ועם בעלה שבניגוד למרבית הגברים איננו מרבה בדברים ואיננו מתעניין בניהול משק הבית. ענייני מעמדות, אגודות נשים וכתיבה לעיתון הפמיניסטי-פוליטי Time and Tide: "תפסתי - לא בפעם הראשונה - שאולי הדרך הטובה ביותר שבה יכולות נשים נבונות למלא את חובתן כלפי בנות מינן היא לספר להן את האמת הקשה על אודות עצמן. בה בעת, אני יודעת שלא איהנה כלל לשמוע אותה." [עמ' 86]. היא עושה זאת כאמור במבט מפוקח וחד. ספר נהדר, ואני מצטרף למבקרת הגרדיאן להמלצה החמה.

שער 'חייו המשונים של אלברט נובס' מאת מור

מהוצאת 'זיקית' שבה היו שותפים קון ושירה חפר שכיום מוציאה לאור את ספרי 'לוקוס', קראתי ספר שיצא לראשונה בשנת 1918 ודומה שהוא מקדים בכתיבתו המודרנית ובחשיבתו אודות הגבולות והטשטוש המיני את הספרות עכשווית. זו שכיום נסוגה והולכת לשמרנות ולפחדנות או סתם לקיטש (בעצם קיטש זו סוגה עלית ביחס לנכתב כיום). ג'ורג' מור האירי כתב את 'חייו המשונים של אלברט נובס' (זיקית, 2013, תרגום ארז וולק) על נובס איש שוליים משרת נודד במלונות המתגלה כאישה שננטשה בילדותה והנאלצת להתחפש לגבר על מנת להתפרנס. האמנם רק בגלל זאת? חיים בודדים, מפוחדים, מנוצלת על ידי אחרים המוצאים אותה טרף קל בגלל מצבה גם בלי שהם יודעים שהיא אישה. מעמדות, אפליה מגדרית ודעות קדומות: "זה לא מדהים? אישה, המשיכה יוברט, ותכננית, ותכננית מתוחכמת לא פחות מכל אישה תככנית אחרת שהסתובבה בעולם, והיו לא מעט כאלה. ועכשיו, גבירותי, אני צריך לגשת לעבודה."[עמ' 125], ופחדים אנושיים. מורכבות נפשית והכל בלשון מדויקת. מומלץ ביותר.

שער 'אגדת השתיין הקדוש' מאת רות

בטיסה חזרה התחלתי לקרוא קובץ של שלושה סיפורים עכשוויים של סופרת ישראלית מתחילה או שזה ספרה הראשון. לא הצלחתי לצלוח את הסיפור הראשון בקובץ. זה כנראה אני, לא היא, הסיפורים לא נתחברו עבורי כנראה. עברתי ליוזף רות, מאה שנים אחורה. זה אמנם לא הוגן כלפי המתחילה, להתחרות ברות שכמו בן דורו שטפן צווייג הרג את עצמו. הוא לא התאבד עם רעל אלא הטביע עצמו באלכוהול. בשתי הנובלות שקובצו בספרון שיצא ב'סמטאות' (2012, תרגום אהוד אלכסנדר אבנר) נסחפים הגיבורים הגולים מארצם ומעצמם אחר ליבם בחיפוש אחר נס ומוכרים את כל כולם עבור קדושה-אישה. ב"אגדת השתיין הקדוש", צוואתו הספרותית-רוחנית של רות, אנדרס שתיין קבצן הגולה מארצו, נקלע לשורת נסים אשר מוציאים אותו לאודיסיאה. זו מתרחשת בברים, במסבאות, במסעדות, בבתי קולנוע ובמיטות של פריז תחתא וזאת בחיפוש אחר גיזת הזהב, תרז הקדושה ואולי בעצם אחר כבודו האבוד. האם יפגוש את פנופלה או שהרוחות יסחפו אותו מחוף המבטחים? בסיפור השני בקובץ, "מנהל התחנה פלמראייר" נלכד בכישופה של קירקה המופיעה בצלמה של רוזנת רוסיה. הוא יוצא מחייו האפורים לאיליאדה-מלחמת העולם הראשונה על מנת להשיב את מושא חלומותיו. רות בכתיבה רזה חודר נפש ולב. איך ניתן להחזיק מעמד מול התמוטטות העולם של אתמול? הוא שואל, והתשובה היא כנראה פסימית ביותר. בדומה לצווייג לרות מגיעה התגלות מחדש. קון מו"ל תשע נשמות ממשיך במפעל שהחל ב'סמטאות' וב'זיקית' בה פורסם הסיפור 'הלויתן' והוציא את 'תותים' וקובץ של שלושה סיפורים 'אפריל, בית הפאר ממול, ניצחון היופי'. אל תפספסו את רות, זה כמו להיות באמסטרדם ולא להיות במוזיאון ואן גוך.

#ספר או ארבעה שקראתי בחופשה באמסטרדם, ומומלץ לקרוא אותם בכל מקום ומצב.

מה נותר לנו בחגים? במועדים? ובנופלים? רק לקרוא ולהיות נחמדים.

ויש גם שיר

אבל אני אדם בודד,

מחורף וברקים פוחד,

מאש ומלחמה רועד,

ומן הזמן שרץ פתאום.

כיצד אפשר לחיות היום

בתוך הרעש האיום

זה לא מובן, זה לא פשוט

אני אבוד