ככול שאני לומד וקורא אודות מלחמות ישראל אני מגלה שכמעט על כל קרב או מהלך ישנו מאבק על התהילה. כך למשל, החלו לפני מספר שנים אנשי חטיבה 16, החטיבה הירושלמית, לטעון שהם היו הראשונים להגיע אל הכותל במלחמת ששת הימים. לא נכריע בריב הזה, וכנראה גם לא מאבקי התהילה הנוספים. אחד מהם הוא הקרב בוואדי מבעוק ב-14 באוקטובר 1973. במקרה זה טוענים אנשי השריון מגדוד 46 שתהילתם נגזלה על ידי מג"ד 202 - דורון רובין. עוד מילה בעניין הכתיבה על המלחמות. בשבוע שעבר ספרתי לחבר על התגובה הזועמת של מחבר ספר אודות מלחמת יום הכיפורים, שהגיב בעוצמה לביקורת הלא חיובית שכתבתי אודות ספרו [בדיעבד, אני מצטער על סגנון הכתיבה של הביקורת, אבל לא מתחרט על המהות] והוא אמר: "מה אכפת לך, שיכתבו כל דבר, הרי זה חלק מתהליך הריפוי והאיחוי של הלוחמים בקרבות". יש בזה הרבה.
בכל מקרה, בחזרה לוואדי מבעוק. תא"ל (במיל') גדעון אבידור היה קצין האג"ם של אוגדה 252, אוגדת סיני, במלחמת יום הכיפורים. בחוברת - 'מהפתעה לנוקאאוט - קרב ואדי מבעוק 14 באוקטובר 1973' (מכון 'חץ', 2018) הוא מנתח את הקרב שמהווה חלק מקרבות אותו יום. יום המהפך במלחמה בחזית סיני. לא ברורה סיבת החלטה המצרית לשחק לידי צה"ל, אבל אחרי ההפתעה של 6 באוקטובר, הבלימה וכישלון מתקפת הנגד ב-8 באוקטובר, הבין הרמטכ"ל שיש לייצב קו הגנה בחזית הדרום במקביל למתקפת הנגד בחזית הצפון. התכנית לצליחה עמדה תלויה בהתעצמות כוחות צה"ל, אבל בעיקר בחיוניות של העברת סד"כ מצרי מהגדה המערבית של התעלה למזרחית. בעקבות ידיעות מודיעיניות נערך פיקוד הדרום להמשך המתקפה המצרית שהחלה בבוקר ה-14 באוקטובר.
