
אנחנו חיים בעידן שבו המושגים המורכבים כמו אמת, חוק, משפט וצדק עומדים בפני מתקפה. אגב, זה לא אומר שהם לא תמיד עמדו תחת מתקפה, בירור נוקב, השמצות, התפלפלויות וניצול לרע וגו'. אולי זה טבע הדברים ורק האמצעים שונים? אולי. גדול עלי, לא מבין בפילוסופיה. גם האנשים והנשים שעוסקים במשפט ובצדק נמצאים בימים אלה תחת ביקורת - שזה חשוב, וגם תחת מתקפה צינית של נאשמים אשר יכולים להרשות לעצמם. אבל גם כאן אין חדש. יותר מורכב וקשה הוא מצבם של 'דלת העם' הניצבת בפני כס המשפט. פרספקטיבה אנחנו יכולים לקבל מספרי ההיסטוריה הכללית והיסטוריה המשפטית, וגם מדברים שכתבו סופרים רגישים. כזה הוא ספר המאגד שלושה סיפורים של זוכה פרס הנובל לשנת 1921, אנטול פראנס, שהוציאה נהר ספרים - 'פרשת קרנקביל ועוד שני סיפורים על "צדק"' (2021 [תרגם ראובן מירן]) "על עיוותי מערכת המשפט למיניהם ועל "פייק ניוז": "פרשת קרנקביל" (Crainquebille), ״פוטואה״ (Putois) ו״שופטי צדק״ (Les Juges Intègres)". אביגדור פלדמן כתב גם הקדמה וגם אחרית דבר ובכך הוא מצביע על הדומה והאוניברסלי ומראה איך דבר לא השתנה.

בסיפור הראשון - "פרשת קרנקביל" שהפך גם למחזה, מואשם, נשפט ונמצא אשם רוכל ירקות ופירות דל ואביון ז'רום קרנקביל בכך ששוטר מס' 64 נעלב מכך שחשב שקרנקביל קרא לעברו 'מוות לפרות' [להסבר הפילולוגי וההיסטורי למה זה עלבון תצטרכו לקרוא את הסיפור]. לאחר שנעצר ומקבל סנגור שמשכנעו להודות, ניצב קרנקביל בפני מערכת שהוא לא מסוגל להבין את כלליה. למרות התערבות ועדות של רופא מכובד שהדברים לא נאמרו, האשמה נקבעת כי השלטון בדמותו של שוטר מס' 64 צודק גם כשהוא טועה: "אב בית הדין בוריש ראוי לשבח על שהשכיל להימנע מחקרנות שווא ורעות רוח, ולהיזהר מהיוהרה ומהיומרה האינטלקטואלית המבקשת להכיר ולדעת הכול." [עמ' 39]. כך חושב אחד הצופים, אבל דמות הפרקליט המכיר את היכלות ומאורות המשפט, אולי דמותו של אביגדור פלדמן שיצר פראנס, משיב: "אם תרצה לשמוע את דעתי, אינני סבור שאב בית הדין בוריש בתעלה לרמה מטפיזית כה גבוהה. לדעתי, בכך שהוא קיבל את עדותו של שוטר מס' 64 כמבטאת את האמת, הוא עשה את מה שנעשה תמיד מול עיניו. את ההיגיון ברוב מעשיהם של בני האדם יש לחפש בנטייתם לחיקוי. בכך שאתה פועל על פי הנוהג, תיחשב תמיד אדם הגון. אנשים שנוהגים כמו האחרים נחשבים אנשים טובים." [עמ' 49].

Commentaires