במסגרת ריכוז סקירות הספרים שקראתי בעבר ולא כתבתי בבלוג, אלא בפוסטים נידחים בפייסבוק, קיימתי דיון עם עצמי וקבלנו החלטה להתרכז השבוע עד יום העצמאות בספרי המלחמות שקראתי. נתחיל במלחמת העצמאות. לקראת ציון 70 השנים למלחמה הוציאה המחלקה להיסטוריה של צה"ל 'אלבום קרבות מלחמת העצמאות' שהתבסס על עבודת מחקר שעשה יהושע בן אריה בראשית שנות החמישים. אז עתודאי במחלקה ולימים חתן פרס ישראל לחקר ארץ ישראל. תוצר העבודה היה אינדקס של קרבות המלחמה. בן אריה אסף וציין על מפות כ-1300 קרבות קטנים וגדולים. המחלקה הוסיפה עוד כ-250 קרבות, הרחבות, תיאורי קרבות ומבצעים, מפות ותמונות [בעיצוב ובעריכה גרפית נהדרים של יהודה ודנית סלומון]. כשותף במפעל, קראתי ספרים רבים, ויצאתי לסיורים רבים באתרי הקרבות ובחומוסיות הסמוכות. בכל מקרה, אספתי מקצת מהספרים לעיונכם.
אנחנו הרי רואים את עצמנו ואת ההיסטוריה שלנו דרך הזווית שלנו. המחקרים שעיקרם מבוססי המסמכים והעדויות שלנו, סיפורי הלוחמים, וגם, למרבה הצער, חוסר היכולת שלנו לקרוא ולהבין את הצד השני ושפתו. דני רובינשטיין בוחן את מלחמת העצמאות דרך הצד השני. 'זה אנחנו או הם' (ידיעות ספרים, 2017) הוא מתאר את הצד הפלסטיני דרך אחד המנהיגים - עבד אל-קאדר אל-חוסייני (אם לא ה...). אל-קאדר נהרג, כמעט במקרה, בקסטל. אבל הספר מתאר את החברה הפלסטינית והתארגנותה או יותר נכון אי-התארגנותה למלחמה. ראשית אפריל 1948 היא נקודת המפנה, יציאת ההגנה למתקפה ומנגד התמוטטות הפלסטינים כחברה [לאחרונה קראתי שני ספרים נוספים הנוגעים בנקודת המפנה על דיר יאסין ועל משמר העמק] ורובינשטיין מביא את האנשים, את התהליכים וגם הרכילות אחרי המפלה שלהם והניצחון שלנו. #ספר מעניין מזווית שונה על מלחמת העצמאות. למי שרוצה ללמוד את תולדות המלחמה וגיבורי הצד השני. מומלץ.
זיכרונות מפקד חטיבת אלכסנדרוני - דן אבן. ב'שנות שירות' (מלוא, 1973) הוא פורסם את זיכרונותיו מתקופת שרותו הביטחוני. החל מהיותו שומר שדות בגבעת חיים ממחצית שנות השלושים עד שחרורו מצה"ל כאלוף, מפקד חזית המרכז. ספרים מהסוג הזה הם אפולוגטיים באופיהם, ואבן לא מתחמק מהצדקנות, אבל יש עניין בדבריו. תיאור העשייה הביטחונית היישובית, השרות הארוך והמיגע בצבא הבריטי על הסתירות בין הנאמנות ליישוב ולצבא הבריטי, תכנון צבאי טרם מלחמה, והקמת חטיבת אלכסנדרוני והפיכתה תוך כדי מלחמה מגוף סטטי לחטיבה לוחמת. אבן מציג את הקשיים שעמדו בפני הקמת צה"ל ובעיקר היחידות הלוחמות. הוא גם עוסק בסוגיית אצ"ל, אלטלנה והנאמנות למדינה וכיצד טיפל בגדוד שהיה מבוסס על אנשי אצ"ל. ועוד ועוד. #ספר זיכרונות של אחד מהמפקדים הראשונים של צה"ל ואנשי הביטחון. לחובבי הסוגה האדוקים.
במסגרת לימוד מלחמת העצמאות קראתי גם את ספרו של עמירם אזוב - 'משמר העמק לא תיפול!' (דביר והמרכז לחקר כוח המגן, 2013), שכמה מפתיע מתאר את קרבות משמר העמק בין 4 ל-13 באפריל 1948. אזוב, בן הקיבוץ, מתאר את סדרת הקרבות שבהם תקף תחילה צבא ההצלה של קאוקג'י את המשק שהתכונן ונערך לקרבות, ולאחר מכן את התקפת הנגד של ההגנה בראשות הגדוד הראשון של הפלמ"ח והמעבר לכיבוש הכפרים הערבים שסבבו את משמר העמק וגירוש התושבים. מעבר למבט הצבאי הטקטי של מהלכי הקרבות שהוא מרתק ומלמד על המעבר ללחימה סדירה גדודית, והקשיים המעשיים של חוסר באימון ובנשק, אזוב מספר את סיפור הקיבוץ על הלבטים, החוסן האזרחי, על התלבטויות משקיות וחברתיות בקיבוץ ובמוסדות הארציים. פן מעניין נוסף הוא הבאתו של הצד השני- על מפקדו קאוקג'י והשיקולים המדיניים הערביים, המהלכים בקרב של יחידות צבא ההצלה ועל תושבי הכפרים שנקלעו, באשמתם ושלא באשמתם, למלחמה. #ספר על ההיסטוריה של המלחמות שלנו. מקרה בוחן מייצג של נקודת המפנה במלחמת העצמאות. לחובבי הסוגה ולמתעניינים בהיסטוריה צבאית והיסטוריה של מדינת ישראל.
המלחמה המתמשכת, כאב החברים הנופלים, קהות וגסות הלב, הפחד והדימויים של האחר כל אלה יוצרים את הסיטואציות בשני סיפוריו של ס. יזהר שהופיעו מיד בסיום מלחמת העצמאות ב-1949 - 'סיפור חרבת חזעה (ספרית פועלים). חרבת חזעה מספר על כיתת חיילים בעת גירוש תושבי הכפר חרבת חזעה ועל לבטיו של המספר (יזהר עצמו?). מבט חד, אך מתלבט, חושש מפני עצמו ומפני דעת הקבוצה. גם הסיפור השני בספר 'השבוי' מספר סיפור דומה. הפעם בעת תפיסת רועה צאן (מסתנן) ותיאור המסע למשלט המזוהם, החקירה והתלבטויות המספר, האם לשחררו. ניתן להתווכח (על הכל) האם היה גירוש, האם היה הכרחי, האם ברחו, מי אשם וכו', אבל יזהר מכוון אל האדם ומעשיו. כפי שכתב זאת מתי מגד במאמר ביקורת ב'על המשמר' בספטמבר 1949: "הסכנה הגדולה ביותר צפויה לנו לא מגירוש תושביו של כפר אחד (שאפשר היה בו הכרח בשעתו) אלא מאדישות לגורלו של האדם בכלל. על-כן זועק חרש בזעקה שאינה מכוונת לאוזן אלא לחכמת הלב - שדבר זה, אדישות לגורל האדם, חייבים אנו להילחם בו, לשרשו, אף שימותיו כימות-עולם" #ספר על שולי המלחמה, על האדם וגורלו. תיאוריו של הארץ, נופיו ועל נפשו של האדם' הופכים ספר לא קל לחובה לקריאה (אחר כך נתווכח).
העבודה מחייבת, אז קראתי את ספר 'חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות' שליקט וכתב צדוק אשל (מערכות, מאי 1973). לא הייתי חייב לקרוא הכל, יכולתי ללקט את הפרטים הנחוצים, אבל גם כך חרשתי את הספר, אז למה לא את כולו? זה ספר מספרי החטיבות של מלחמת העצמאות (נובמבר 1947 עד שלהי 1948, מבחינת כרמלי). תיאור הקרבות ותהליכי בניין הכוח המקבילים. המהפך שמתחולל תוך כדי לחימה מכוח גזרתי (חיפה והגליל העליון) לחטיבה לוחמת בכל הגליל. מקרבות של חוליות וכיתות ללחימה משולבת יבשתית בסד"כ גדודי וחטיבתי (המבצעים ברוש, דקל, חירם ועוד). בסגנון הספרים הללו של שילוב פרטים כרונולוגיים עובדתיים עם סיפורי המפקדים והלוחמים. תיאור הקרבות הוא בדרך כלל חד צדדי, אבל לעיתים מצורפים דברים שנאמרו או נכתבו על-ידי מפקדי הצד הערבי. לא מוסתרים כישלונות, אך גם לא מובלטים, וכך גם עזיבת וגירוש ערביי הישובים הרבים במרחבי הלחימה של החטיבה. #ספר על חטיבה במלחמה העצמאות. סקירה מקיפה. רק לחובבי ההיסטוריה של המלחמות המרובות שלנו.
