• בעז זלמנוביץ

סיאוב, אהבות ואכזבות בפריז


שער 'האלמונית ועוד שני סיפורים פריזאיים' נהר ספרים

המסע בצרפת מהכורסא ממשיך, כאילו יש לנו ברירה אחרת בימים אלו? וכמו כמעט תמיד בחסות נהר ספרים. הנה רק לפני שבוע כתבתי על ההיכרות עם אנטול פראנס שזכה בפרס נובל לספרות ב-1921. זה היה אמנם מזמן, אבל קריאה ב'פרשת קרנקביל' הייתה רעננה ביותר. אחרי סופרים צרפתיים לא מעטים שקראתי בשנתיים וקצת האחרונות, למשל - בלזק, פרוסט, מופסאן, עמנואל בוב (זה בהוצאת אפרסמון) מגיעים עוד שלושה סיפורים צרפתיים, מהלב, מפריז ומגלים, לפחות לי, עוד שני כותבים. ב'אלמונית ועוד שני סיפורים פריזאיים' [נהר ספרים, 2020] בתרגום של אביבה ברק-הומי ואביטל ענבר, ארז ראובן מירן סיפורי אהבה ואולי יותר נכון סיפורי אכזבה מעניינים.


בוחרים ספר לקריאה - צלמת אורה גזית (חיפה 2021)

אוגוסט וילייה דה ל'איל־אדם היה, על פי הדברים שנכתבו עליו בהקדמה לסיפור "האלמונית" הפותח את הקובץ: נצר למשפחת אצולה ברטונית שירדה מנכסיה והתדרדרה לחרפת רעב. בהיותו כבן שבע עשרה התאהב באישה צעירה שמתה מוות פתאומי. במהלך חייו חווה עוני ואהבה נכזבת, ועד יומו האחרון נאבק נגד עולם מטומטם המתנהל על פי מוסכמות כובלות אדם. הדברים משתקפים בסיפור עצמו, אציל מתבגר מהפריפריה נוסע לפריז ולאופרה ושם ברגע גורלי אישי הוא מצטלב ומותך עם אלמונית בקהל: "אבל רצה המקרה והיא הסבה, במידת מה, את עיניה לעבר ההמון; ברגע זה נפגשו עיניו של הגבר הצעיר ועיניה שלה, די זמן לזהור ולכבות. האם הכירו זה את זה אי פעם?... לא. לא על פני האדמה. אך יחליטו אלה המסוגלים לומר היכן מתחיל העבר, איה המקום ששני יצורים אלה כבר דבקו בו זה בזה לאמיתו של דבר, כי המבט האחד הזה שכנע אותם, הפעם ולתמיד, שהדבר לא אירע בינקותם." היא נמלטת, אבל הוא פותח במרדף אחריה ברחובות פריז, נאבק למצוא אותה ואת לבה, אך באופן מעשי ומטאפורי היא מסבירה לו שהיא לא יכולה לשמוע אותו ולכן לא יוכלו להתחבר ולתקשר: "אני אלמנה של חלום וחפצה להישאר בלתי מרוצה...." וגם "די!אני היא שלא תשכח אותך!" השיבה היא. "כיצד לשכוח מילים משוערות שלא שמעו אותן?" [עמ' 36]. מיליונים כתבו על פרידות נאהבים, דה ל'איל־אדם כתב אחרת.



טבעת? מטפחת? - צלם בעז זלמנוביץ

גם את כותב סיפור השלישי - "הפולי ברז'ר, 1879" ז'וריס-קרל הויסמנס לא הכרתי. טוב גם את האחרים שקראתי אני לא מכיר באופן אישי. הכוונה כמובן שלא קראתי או שמעתי עליהם. שהרי שמענו על יותר כותבים וכותבות מאשר קראנו דבר ממה שכתבו. בכל מקרה הוּיסמנס, סופר ומשורר צרפתי ממוצא פלמי. שנולד בפריז ב־1848 וגם מת בה ב־1907, היה כפי שכתב עליו בני ציפר: "אולי הסופר שביטא באופן המדויק ביותר את הייאוש והניהיליזם של מִפנה המאה התשע עשרה והאֱניש אותם בדמויות האקסצנטריות הבלתי נשכחות שיצר ברומנים שלו ובסיפוריו." [עמ' 62] אין לי מושג למה התכוון ציפר, אבל בסיפור הויסמנס מתאר מסע התבוננות בזיוף שבמופע התאטרון והקרקס של מועדון הלילה פולי ברז'ר, כמשל לייאוש והניהליזם, כפי שכתב ציפר [אולי עכשיו אני מבין למה התכוון]: "התיאטרון הזה ואולם המופעים שלו, שהאדום הדהוי והזהב המכותם צורמים לצד הפאר ההולם בחידושו של הגן המלאכותי, זה המקום היחיד בפריז המזרה בנועם כה רב את הזיוף של אהבות בתשלום ואת נואשות הניוון המתייגעת." [עמ' 86]. הוינסמנס משליך מהצפייה ב'כל' הקורה בתיאטרון, בטיח המתקלף, במרקם הפיזי והאנושי, ובכל התכולה העומדת לקנייה ולניצול הדדי. אין מוכר ואין קונה יש רק דחייה ובחילה מכוסים בשכבת צבע סדוקה. הנושא אולי נדוש, אבל הוינסמנס חודר את שכבות הזוהמה וכותב נהדר. את גי דה מופסאן, אני מכיר. קראתי כמה דברים של אמן הסיפור הקצר הזה בעבר. נשים הן לעתים רבות הגיבורות האומללות של סיפוריו, כמו ב'מחרוזת'. ב'הרפתקאה פריזאית' אישה 'רגילה' מהפרובינציה, מה שנקרא צרפת השנייה, נמשכת כמו עש לאורה של פריז. היא מקווה ששם הדברים זוהרים, גדולים מהחיים ובעיקר מזמנים הרפתקאות ותאוות. שם יש את אותם אמנים וסופרים, הגברים המסעירים: "ובמהלך לילות החלום הממושכים, המלווים בנחירותיו הסדירות של בעלה, שישן לצידה פרקדן וצעיף כרוך לראשו, היא הרהרה בגברים הנודעים הללו ששמותיהם מתנוססים על עמודיהם של העיתונים כמו כוכבים גדולים ברקיע קודר. ובעיני רוחה ראתה את חייהם המשגעים, הרצופים הוללויות אין-סופיות, אורגיות קמאיות תאוותניות להחריד חושניים כה סבוכים ומסובכים עד שנבצר ממנה ולוא להעלותם בדעתה." [עמ45-44]. היא עושה מעשה, נמלטת לפריז, מחפשת את החיים האחרים, כמעט מתייאשת, עד שמזהה את אחד הכוכבים, קונה אותו ומצפה שינצל אותה ויגלה לה את האור הנסתר. אבל מופסאן מגלה שמדובר גם כאן במחרוזת מזויפת שנחלמה ונקנתה בהרבה כסף ותקוות שווא: "ודומה היה לה שגם היא אך זה טיאטאה דבר מה, הדפה אל תעלת הרחוב את חלומותה המשולהבים" [עמ' 57]. גם על אכזבות צריך לדעת לכתוב.


#ספר ובו שלושה סיפורים קצרים על פריז, אהבות, אכזבות, זיוף ושברי חלומות של שלושה מאמני הסיפור הצרפתיים. הזדמנות להכיר כתיבה מדויקת, מהנה ובחלקה שונה. מומלץ ביותר.


מתחסנים, מסתגרים, קוראים ונעשים נחמדים.


ויש גם שיר

dear friend, I cannot tell the reasons why we started well

Good time, give me some wine when you open the door

You seem hurt, don't try to speak a word to me

What on earth could really go wrong with you and me?

#ספר #נהר_ספרים #פריז #מופסאן #הויסמנס #דה_לאיל_אדם #אהבה #אכזבה

78 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול