מנהיגות האנשים החשובים בשדה הקרב

אחרי שהגשתי טיוטה למחקר שעסקתי בו בחודשים האחרונים, אני שב לספרים הישנים ולסקירות הישנות שפרסמתי ב'מחץ' בטאון חיל הרגלים והצנחנים מזמן מזמן. לפניכם איחזור לסקירת ספר שפרסמתי בינואר 2006 ב'מחץ' מספר 19 אודות ספרו של אלישיב שמשי - 'ולא אשוב עד כלותם - על מפקדי פלוגות בשדה הקרב' (מערכות, 2005). חלק מהדברים שכתבתי לא הזדקנו הכי טוב, וגם המונחים שהשתמשתי בהם לכל מיני מושגים השתנו, אבל החלק החשוב - הנושאים שבהם עוסק שמשי התבגרו ברובם היטב. [הערות מופיעות בתחתית הרשומה]

תא"ל (במיל') אלישיב שמשי, מ"פ במלחמת ששת הימים ומג"ד במלחמת יום הכיפורים ובעל עיטור המופת, מציג בספרו על מפקדי הפלוגות הלוחמות בצה"ל את תפיסתו אודות המנהיגות של הדרג הטכנו-טקטי[1]. שמשי מביא מניסיונו הקרבי כמפקד בדרג הטקטי בשתי המלחמות[2], ואת יכולת התיאור והניתוח המרשימה שלו, ויוצר בסגנון פשוט ובהיר את הבסיס, בעזרת דוגמות קרב, ועליו מנתח את מנהיגות המ"פ. בסקירה הקצרה נציג את הספר ואת תפיסת שמשי את מנהיגות המ"פ ולאחר מכן נבחן שלוש סוגיות: ההבדל בין מנהיגות מ"פ החי"ר למנהיגות מקביליו בחילות השדה האחרים; מנהיגות המ"פ בעימות המוגבל; ומנהיגותו בשדה הקרב הדיגיטלי.

מבחינת הסגנון, ספר זה דומה לספריו הקודמים של שמשי [וגם המאוחרים יותר], שגם בהם משולבות הדוגמות עם הניתוח הטכנו-טקטי[3]. התיאורים קולחים והמפות מתארות בבירור את הקרבות המרכזיים של כל מ"פ ומ"פ, עניין חשוב לדורנו אשר איננו מכיר את מרחבי סיני. אשר לתוכן ולניתוח: אמנם לא מעט נכתב על מנהיגות דרג המ"פ, על סגנונות הפיקוד והמנהיגות ועל התכונות הרצויות למפקד[4], אבל שמשי, לטעמי, מבהיר את הכישורים הנדרשים למ"פ באופן פשוט וטוב יותר מכל ההסברים המלומדים. הוא קובע שלושה כישורים הכרחיים שבלעדיהן לא תתקיים מנהיגות המ"פ בשדה הקרב: יכולת הנעת אנשים, שהיא היכולת לעודד, להלהיב ולהשיג את שיתוף הפעולה מחייליו; יכולת עמידה בתנאי לחץ, שמשולבים בה החוסן הנפשי והגופני של המ"פ; וכושר ביצוע, תכונה המדגישה את פן הטכנו של המ"פ בעת שהוא נדרש להיות לוחם שדה מצטיין ומקצוען בהפעלת הפלוגה [עמ' 205 (5)]. מלבד שלושת הכישורים בעיקריים ההכרחיים, יש כישורים אחרים שניחנו בהם, אליבא דשמשי, חלק מהמ"פים ואשר תורמים להצלחתם בקרב, ואפילו מעידים על התאמתו של המ"פ להתקדם, בבוא הזמן, לתפקיד המג"ד. [עמ' 237].

נפנה כעת לבחון את הסוגיות בתחום מנהיגות המ"פ. האם קיים הבדל בין מ"פ הטנקים למ"פ החי"ר מבחינת אופי המנהיגות הנדרש?[6] שמשי טוען שכן. למ"פ הטנקים קל יחסית (ואולי לכאורה) לשלוט על כוחותיו בקרב, שכן כולם מחוברים לקשר. ואילו "למ"פ החי"ר הפעלת הפלוגה מורכבת יותר, בעיקר בשטחים סגורים, שם היא הנחוצה ביותר, כמו בכיבוש יעד מבוצר או לחימה בשטח בנוי". על כן טוען שמשי: "בהפעלת פלוגת החי"ר המ"פ יתמקד בתדריך מפורט לכל הלוחמים לפני הקרב, במתן פקודות בקשר למ"מים עד הגעה ליעד ובהכוונת הכוחות לטיהור תעלות או טיהור בית, בצעקות או בסימנים מוסכמים". [עמ' 225]. אם כן, אף שבדרג המ"פ נדרשים המ"פ נדרשים המפקדים מכל החילות, לעמוד מול הפקודים ולהפוך את כל כל המילים המדוברות ברמות שמעליהם (ערכים, תורות לחימה, טנ"ה, תדריכים, פקודות ועוד) למציאות, למעשים בשטח, הרי לחימת החי"ר, הרגלית, יוצרת שוני[7]. הערך המוביל של מ"פ החי"ר צריך להיות דוגמה אישית. כפי שקבעו מפקדי החיל לדורותיו. החיילים בשדה הקרב מסתכלים במ"פ ושואבים ממנו את תעצומות הנפש לפעול בקרב, כפי שמביעים דברי אחד מחיילי פלוגה בגדוד "גדעון" על המ"פ: "בימים הראשונים המצב היה קשה מאוד, היה לחץ ואי-ודאות לגבי המתרחש. בתוך כל זה זה, גבי כמ"פ, תפקד יוצא מן הכלל. הוא יצא למוצבים תחת אש, דאג לצרכים שלהם והיה מעורב בכל האירועים שהיו. בתוך כל הכאוס, הייתה לנו תחושה שאנחנו בידיים טובות." [עמ' 79].

ומה לגבי מנהיגות המ"פים בלחימה הנוכחית, בעימות המוגבל? במבוא לספר מעיר שמשי כי "מובן שהלחימה בטרור שונה במהותה מהלחימה מול צבא סדיר" ומציין את הצורך לחקור את אופן המנהיגות של הלחימה מסוג זה בנפרד [עמ' 11]. אמנם טבע העימות אולי אחר[8], אך גם בעימות המוגבל, כפי שמשי טוען לגבי הלחימה במלחמה: "המבחן העליון של מנהיגותו הקרבית של המפקד הוא בשדה הקרב האכזרי, בהתנגשות חזיתית פנים מול פנים עם האויב - התנגשות האופיינית לדרג הפלוגתי." [עמ' 238]. בהתנגשות באויב נדרשים אפוא המ"פים לאותה רוח לחימה, שבשילוב עם המיומנות הטכנו-טקטית "הן הערובה היחידה לתפקוד ראוי במצבי משבר קיצוניים."[9]. ושמשי מיטיב לתאר ולהסביר את יכולתם של המ"פים לעשות כן. אולם זמן המנהיגות בעימות המוגבל מיוחד ברובו לתקופות שבין התנגשויות באויב, לזמן שבו החיילים נמצאים במתח מתמיד, אך "השגרה" היא הדומיננטית. הפלוגה מפוצלת למסגרות-משנה, ומרבית הזמן המ"פ לא יהיה נוכח עם חייליו ומפקדי המשנה. המ"פ נדרש להשליט ולהטמיע בפקודיו משמעת מתמדת ומשמעת עצמית. על המ"פ להיות יצירתי בפעילות המבצעית ובפעילות לשימור אורך הנשימה בפלוגה[10]. דברים דומים אולי לאלה, הנדרשים על פי שמשי במנהיגות המ"פ בין הקרבות במלחמה [עמ' 235-229]: "למנהיגות המ"פ בין הקרבות יש אם כן חשיבות לא מבוטלת. יש מ"פים שמצליחים להנהיג לוחמים בקרב מסוים, אך מאבדים את אמון החיילים בתקופה שבין קרב לקרב [...] המ"פ חייב להיות מודע לניצול יעיל של הזמן בין קרב אחד למשנהו - גם לדריכות מבצעית וגם לחזיוק הלכידות הפלוגתית" [עמ' 235]. אם נראה את משך העימות המוגבל באופן דומה, נבין את החשיבות של המנהיגות גם בתקופות שבין היתקלות במחבלים למבצע ייזום. על המ"פ "לפקד לפנים" על ידי נוכחות פעילה ואף סבילה בנוהלי הקרב למגוון המשימות שמבצעים כוחות פלוגתו ולחנוך את המפקדים והחיילים[11].

מה עתיד מנהיגות המ"פ בצבא דיגיטלי, בלחימה מבוססת רשת? המפקדים זוכים להצטייד באמצעי עזר לפיקוד ולשליטה לסוגיהם ומטרתם לפי התורה לשפר את כושריהם המבצעיים בדרכים האלה: "הבנה מהירה של תמונת שדה הקרב; סנכרון טוב יותר של תוצאי פעולותיהם בשדה הקרב; הגברת הקטלניות, השרידות ויכולת התגובה המהירה של כוחותינו; קבלת המידע לפני שהיריב מקבל אותו"[12]. נדמה שהמילים האלה גבוהות מדי לדרג המ"פ. מהניסיון שנצבר מהפעלת מערכות השו"ב בבט"ש והניסויים שנעשו בתחום זה, נראה שהמ"פ בכל מקרה ישמור על מקומו כראשון בכוח וכלוחם המקצועי ביותר במקצוע הראשי של פלוגתו. בהקשר זה העולם הדיגיטלי לא ישפיע על המנהיגות הנדרשת ממ"פ החי"ר. הוא ימשיך להישאר בגובה הקרקע, סגור במרחב הפלוגתי, ויילחם עם חייליו שכם אחד.

#ספר - אין ספק, ספרו של שמשי אודות מנהיגות המ"פ הוא ספר חובה לקורסי הפיקוד הזוטרים, בדגש לקורס המ"פים, הן בגלל סגנונו התמציתי והבהיר, והן משום ההבנה העמוקה לצרכי הפיקוד והמנהיגות בדרג הטכנו-טקטי.

תקראו, תהיו מקצועיים ונחמדים.

ויש גם שיר, הזדמנות לחזור לקלסיקה האלתרמנית. לא?

ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח

בבניינה של ממלכה, ליל נדודים

ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

#ספר #שמשי #מפקד_פלוגה #מערכות

הערות

[1] ספר זה יצא במקביל לספר נוסף של שמשי והעוסק במנהיגות המג"ד - 'בהם יותר מכול', משרד הביטחון ומערכות, 2005.

[2] אלישיב שמשי, סערה באוקטובר, מערכות, 1986.

[3] אלישיב שמשי, בכוח התחבולה, מערכות, 1995; אלישיב שמשי, איפה אני נמצא לעזאזל? על התמצאות בשדה הקרב, מערכות, 2001.

[4] ראו לדגומה: מיכה פופר ואביהו רונן (עורכים), על המנהיגות, משרד הביטחון, 1989; איציק גונן ואליאב זכאי (עורכים), מנהיגות ופיתוח מנהיגות מהלכה למעשה, משרד הביטחון, 1999; מאיר פעיל, המפקד - מנהיגות צבאית בדרכי נועם, הקיבוץ המאוחד, 2003; שמואל גורדון, מנהיגות אווירית - תרבות מבצעית מודרנית, מערכות, 2003; אורי לנדאו ואליאב זכאי, לפניכם ואתם - מצוינות המ"מ הקרבי בצה"ל, ביסל"מ, 1994.

[5] ראו גם: גל הירש, "הנני, שלחני - מנהיגות צבאית קרבית בצה"ל", מח"ץ 17, נובמבר 2004, עמ' 9-6.

[6] שמשי מציג גם מנהיגות של מ"פי הנדסה ומסו"לי תותחנים. על סיפורי מנהיגות של מפקדי תותחנים, ראו: צבי עופר (עורך), חיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים - קובץ מקורות ועדויות, מקתמ"ר, דצמבר 2004, עמ' 394-356.

[7]נדב מלוא מתוך הקובץ לזכרו, חנה עמית (עורכת), אחריו - על מנהיגות ומנהיגים, משרד הביטחון, 2000, עמ' 18.

[8]אמ"ץ-תוה"ד, העימות המוגבל, 2001, עמ' 14 ואילך.

[9] יהודה וגמן, "כאוס בנפח - ניתוח אירוע", בתוך חגי גולן ושאול שי (עורכים), "מלחמה היום" - חקרי מלחמת יום הכיפורים, מערכות, 2003, עמ' 341.

[10] עמוס ישראל-פליהואור, יחיאל קלר, זאב לרר ועוזי בן-שלום, ערנות בפעילות מבצעית שגרתית - מבט מקרוב, מז"י-המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית, ינואר 2005.

[11] טל ארז, "פו"ש המ"פ במשימות הרצף", מהלכה למעשה - סוגיות במקצוע הצבאי, המכללה לפיקוד טקטי, אפריל 2005, עמ' 150.

[12] אמ"ץ-תוה"ד, לוחמת מידע - יסודות התפיסה (ארעי), יוני 2005, עמ' 24.