• בעז זלמנוביץ

לא דברנו על מלחמה


שער 'הבדידות הנוראה הנפלאה הזאת' של עידו פיוטרקובסקי

השבוע עבדתי בצה"ל. לרוב אני עובד בצה"ל ב'עבר', כלומר בהיסטוריה של צה"ל, אבל לפעמים אני גונב שבוע של 'הווה', ואולי קצת של עתיד קרוב. היה זה תרגיל של אנשי מילואים שנערך בנוחות היחסית של הסימולטיביות, חדרים ממוזגים ובלי אבק, קצב איטי, וארוחות לא משהו. בכל מקרה מצב העניינים מאפשר היכרות עם המתאמנים, לרכל על מכרים ישנים ולדבר על רוח הגייסות. אחד מהאנשים המצוינים שעבדתי ולמדתי מהם השבוע, מייצג את אחת הבעיות האקוטיות של צה"ל כיום - נטישה של דרג הרב-סרנים והסרנים. העוזבים והמשתחררים לא רק מהיחידות העורפיות שזו תופעה חוזרת ונישנת, אלא גם מהמקומות שהיו פעם החשובים ביותר - היחידות הסדירות הלוחמות. לתחושתי וגם משיחות שניהלתי המצב לא פשוט ואולי אף גרוע, אני מקווה שהנתונים מראים אחרת. השבוע גם קראתי את ספרו של עידו פיוטרקובסקי שהוא מנציגי הדור האבוד הזה אשר חש שהוא קורע את התחת, פוגע בחייו האישיים והמשפחתיים והסביבה שבה הוא פועל היא רעילה, כפי שכתב במכתב כאשר השתחרר אחרי 11 וחצי שנות שרות והתפרסם גם בתקשורת: "חטאתי גם אני וכמובן קיבלתי על כך הוקרה מחמיאה מקיר לקיר. לאחר 11.5 שנות שירות יפות ומשמעותיות בצה"ל אני עוזב, כי לתחושתי מרוץ החימוש הולך ומאיץ והיכולת שלי להכיל את הרוח הנושבת סביבי הולכת ודועכת, נשברתי".


ירח מעל - צלם בעז זלמנוביץ (עין צורים 2021)

בספרו 'הבדידות הנוראה הנפלאה הזאת - על האנשים שמאחורי המפקדים' (אוריון, 2021) מכוון פיוטרקובסקי לבדידותו של המפקד. מכיוון שאין הספר עוסק בלחימה או במפקד במלחמה, הרי זו הבדידות של המפקד של פלוגת טנקים מבצעית בתקופת רגיעה [יחסית]. ספרים רבים מתארים את הבדידות שחש המפקד כאשר הוא צריך לקבל החלטות שמשקלן בחיים ומוות. נדמה לי שאחד התיאורים הטובים ברמת המיקרו-טקטיקה הוא ב'פטרול' של פרֶד מאג'דלָני (מערכות, 1961). וכמובן הקלאסיקה של מפקד פלוגה מאת צ'רלס מקדונלד. בכל מקרה מכיוון שאין אויב, פיוטרקובסקי נלחם באנשיו. טוב, זו לא הגדרה נכונה, הוא מתמקד באנשיו ובניסיונות שלו לרתום את החיילים הצעירים, אנשי הסגל (המפל"ג) ואת מפקדי המחלקות למשימה של גיבוש הפלוגה והכנתה למלחמה. בתיאוריו אלה הכנים והחשופים יש משום התועלת ובהם גם העניין בספר. כאחד שגם פיקד על פלוגה מבצעית, אמנם של רגלים ועוד בגבעתי, אני יכול להזדהות עם התחושות והמחשבות למרות שעברו שנות דור ויותר מאז.


פיקוס - צלם בעז זלמנוביץ (אשקלון 2021)

ופיוטרקובסקי סוקר הכל - מהכניסה לתפקיד, ההתמקמות, הצורך להחליט מה חשוב ובמה להתמקד, איך ליצור כיוון אצל האנשים ומטרה שרותמת את כולם. האם להיות נחמד בטווח הקרוב ולוותר על מטרות ארוכות טווח (כמה שיש כאלה אצל מ"פ) או הפוך, והאם זה סותר? על מה לריב והאם מותר להתעלם מכל מיני תופעות שהן "מסורת" [אלוף (במיל') יום טוב סמיה שכשהיה מח"ט גבעתי הפכתי למ"פ, עסק בכך רבות בספרו מיחיד ליחידה]. עוד מתוארות תקופת התעסוקה המבצעית בדרום, בצפון ובגבול עזה, ותקופות האימונים ובהן את הדרכים שיש לפעול כמ"פ. וגם יחסיו עם עצמו ועם זוגתו רוני. אבל, כאמור, בעיקר הספר עוסק ברתימת והנעת אנשים והאופן שבה הדינמיקה הקבוצתית מושפעת מהאופן שבו נוהג המפקד ואולי גם המנהל 'האזרחי'. מכיוון שהקבוצה [=הפלוגה] לא עומדת במבחן שאליו היא ניבנת, מאורגנת ומאומנת - המלחמה, הרי התהליכים והדינמיקות הבין-אישית שפיוטרקובסקי מתאר ומסביר יכולים בחלקם, אולי ברובם, להתאים לאזרחות. בכך, לפחות לטעמי, נמצא חסרונו של הספר השוצף והגועש. זאת למרות שזו החלטה מודעת בכתיבת הספר וגם למרבה המזל מכיוון לא הייתה מלחמה. אבל אין זה גורע מהתרומה האפשרית של הספר למפקדי פלוגות הן בתחילת דרכם והן בחתחתיה.


ואולי, רק אולי, הדרך הקשה האישית והקבוצתית שחווה דרג המ"פ בזמני השגרה, בתעסוקה המבצעית השוחקת ובאימונים בבוץ, בחום, בקור המקפיא כאשר המטרה העיקרית [שכולם מקווים שלא תיקרה] שלשמה פיוטרקובסקי והמ"פים האחרים מיועדים - לחימת הפלוגה בקרב היבשתי - הולכת ומתרחקת ונמצאת בתחתית סדר העדיפות של ישראל וצה"ל, היא מהגורמים לשחיקת ולנטישת שכבה זו?


#ספר של מ"פ בשגרה ובלי מלחמה. תיאור מעניין וכנה של דילמות מפקד צעיר בשלב שבו הוא נדרש להנהיג בעצמאות יחסית. מומלץ לא רק למ"פים בתחילת דרכם, ולא רק למפקדיהם.


נו באיזה גל אנחנו? תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר

והיה ביום ההוא... ביום ההוא

טלה וכפיר יחדיו ונער קט מנהגם

טלה וכפיר ונער קט ותם.

#ספר #פיוטרקובסקי #הבדידות #מנהיגות #מפקד_פלוגה #שריון




327 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול