• בעז זלמנוביץ

חרא של שירות


הכל יחסי בחיים, והדברים, התרחשויות והתנגשויות מתקבלים באופן שונה אצל כל אחד ואחת. מכיוון שמדובר בספר אודות הצבא, הרי אפשר ב'גדול' להשוואת בין מלחמת העולם הראשונה ולמבצע 'צוק איתן' ולקבוע שהמלחמה בשנות ה-10 של המאה הקודמת הייתה הרבה יותר קשה וקטלנית ועוד, אבל האם זה משנה לאישה או לאיש שנפגעו פיזית או נפשית האם זה היה במלחמה הפוטינית-אוקראינית (2022) או במבצע 'ליטני' (1978)? מה גם שכאלה אחד תופס את המציאות שמסביבו אחרת ומייצר את המציאות הפנימית שלו באופן שונה גם מזה שעומד לידו. לא? למה כתבתי את הקדמה הפסדו-פסיכוצבאית הזו? משום ש'תשע נשמות' החלו לפרסם עוד סדרה, והפעם של ספרי מקור, בשם קודה. אמנם יצאו כבר כמה ספרים שמקורם עברי בהוצאה [יונה אלון; מרדכי בר-און; דורי מנור; קובץ סיפורי סקס; ואף מעטו של המו"ל], אבל כאן מדובר בספרים אחרים. איך אחרים? קשה להסביר, צריך לקרוא.


בלון בצורת חתול מוטל ליד פח אשפה
קרן שמש - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2022)

והספר הראשון שקראתי בסדרה זו הוא 'חיילת' של פאולינה טוכשניידר (תשע נשמות, 2022) והוא עוסק באדם במערכת שלא מתאימה לו. ובמקרה הזה, בחיילת בת בודדת שרגילה לסביבה פרטית, אישית ומסוגרת שנקלעת לצפיפות חסרת המחיצות ומוצפת הרעשים, הריחות, המראות, המגעים והטעמים של צה"ל. בדחיסות, בפרטנות, בפרטי פרטים וללא כחל וסרק, מתארת טוכשניידר את אי-ההשתלבות של המספרת האנטי-גיבורה במערכת הצבאית ובעיקר במרחב המיטות הקומתיים, המקלחות הטחובות ובכוכי השירותים המוצפים: "הוסגרתי לעצמי מבחוץ על ידי הגוף שפעל במתכונת חירום, בתנועות חפוזות. שמתי שמפו על היד, חפפתי ראש, קרצפתי בתי שחי, סובבתי ראש אחורה, בודקת מה הנוכלות ירצו ממני, מה הן עלולות לעשות, לבקש, לשדוד. במבט מושפל הסתכלתי הסתכלתי סביב כדי להימנע מקשר עין בזמן שאני עירומה. אחר כך זינקתי החוצה מהר, רצתי לכיוון המתלה, השלישי מימין, וברגע שעטפתי עצמי במגבת כמעט נרגעתי, זהו, עברת את זה, נגמר." [עמ' 26]. זהו שלא.


אנשים על הגשר לכיוון מגדלי עזריאלי
הגשר על נהר עזריאלי - צלם בעז זלמנוביץ (תל אביב 2022)

המחנק סביב החיילת גובר והולך. באוכל על גווניו המונוסודיומיים והשמנוניים, בשעות הפעילות המתמשכות וחסרות השחר, בשמירה על משהו לא ברור, בחדרי השינה, ושוב בשירותים. מפלס המועקה והחרא הנפשי עולה וצף במקביל למצב האסלות, עד פרוץ המלחמה - היא לבנון השנייה. שם נפרצים סוגריה הנפשיים והפיזיים של החיילת והיא נמלטת מהבונקר ומהצבא. עד אתמול חשבתי על מה הספר? האם זה רק תיאור גרוטסקי של האי-תהילה ואי-התוחלת של השרות הצבאי של חלק מהנוכחים בצה"ל או יותר מזה? לא יודע למה התכוונה טוכשניידר בכתיבה, אבל אתמול כאשר שבתי בשעת לילה ממפגש כואב לזכר חייל שנפל בקרב עם מחבלים לפני יותר מ-20 שנים ועם חבריו לפלוגה שחלקם נושאים בנפשם את השירות הצבאי, היה נדמה לי שהספר הוא על פוסט טראומה. זה מחזיר אותי לפתיחה של דברי - כל אחד ונפשו הוא, כל אחת ויכולת הספיגה שלה. אין מקום להשוואה בין מה שגורם לאחת ומה שגורם לאחר לחוות טראומה, ולאופן שהיא משפיעה על חייהם בהמשך - כל נפש היא אחרת.


#ספר על שרות צבאי קצר, חד, ציני, וכולו נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. מומלץ ביותר.


זהו מלחמה גרעינית בפתח? מה נותר לעשות חוץ מלבלוע כדורי יוד? לקרוא ולהיות נחמדים.


ויש גם שיר

Friends all tried to warn me

But I held my head up high

All the time they warned me

But I only passed them by


#ספר #טוכשניידר #חיילת #צבא #פוסט_טרואמה #תשע_נשמות



166 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול