לפני זמן ראיינתי את תא"ל (במיל') עוזי קרן על תפקידו כמג"ד 74 במבצע ליטני. מכיוון שהיה זה אירוע מינורי יחסית בקריירה הצבאית הארוכה של קרן, השיחה גלשה גם למלחמות ולמקומות אחרים. על שפת הכנרת המלאה ממרפסת ביתו בעין גב, סיפר קרן על קורות עין גב במלחמת העצמאות וציין שהוא משלים כתיבה על העמידה והגבורה של הקיבוץ המבודד. כן ציין שעומדים להוציא ספר על המלחמה במרחב דרום ומזרח הכנרת, הוצאה של כתב ידו של אסף אגין - 'עמק במערכה' (טפר, 2021). אגין בן דגניה ב' שלחם בקרבות מאי 1948 חקר את התקופה וקורותיה. הוא נפטר ב-2019, ושלושה מחבריו שלמה מנוח, אילן אשל ועוזי קרן לקחו על עצמם להוציא את המחקר לאור. והנה הספר יצא וקרן שלח אותו אלי [זה היה גילוי נאות]. אין זמן מתאים יותר לקרוא עוד מחקר על המלחמה שהבהירה לכולם - העולם, לאויבנו ולאוהבינו ש'אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה'.
אם לסכם את הספר בקצרה, הרי מדובר בתיאור שיטתי ומסודר שמסביר את הקרבות בעמק הכנרות בצורה בהירה שעושה סדר באירועים, בצורה טובה יותר מספרים האחרים שקראתי על הקרבות הללו. גם המפות הסכמתיות המצורפות עוזרות להבין את המהלכים והאירועים. כך ניתן להבין את ראשית הביטחון של המרחב בו הוקמו ארגוני השמירה הראשונים והנודדת, את החשיבה הצבאית והיערכות על פי היישובים [עמ' 118], את הכרוניקה של הקרבות, קרבות גשר, ומערכה על מרחב צמח-דגניה, פרשת נהריים ועוד, אבל הספר עוסק גם בנושאים העומדים במחלוקת הכרוכים במערכה, למשל - התפקיד הצבאי של היישובים, כוח האדם ומקורותיו, 'צו תל חי' - האם מותר לסגת מהיישובים, וגם מה עצר את הסורים. נצביע על חלק מהם. אחד הנושאים שאגין והיוזמים דנים בו הוא פולמוס 'מעטים מול רבים'. זהו אחד האתוסים של מלחמת העצמאות - כיצד עמד היישוב היהודי ומדינת ישראל (המעטים) למול הערבים ומדינות ערב (הרבים). אתוס זה עומד מול הטוענים שמדובר במיתוס הן ברמה הארצית והן במערכות מקומיות כדוגמת 'העמק'. הנה רק יצא הספר, שכותרת המבוא שלו היא 'אכן, מעטים מול רבים' ובו נטען שאכן הייתה זו מערכה שבה אנשי העמק המעטים עמדו מול שני צבאות סדירים -סוריה ועיראק ויכלו להם, וכבר יש מי שטוען שזה לא נכון. לדעת איני עבאדי: "בלי מפות, בלי מכשירי קשר, בלי מספרי תיל, עם חיילים שאינם יודעים להפעיל תת מקלע ותשעה טנקים מהם נשאר אחד - כך יצא הצבא הסורי אל המערכה החשובה ביותר שלו ב-1948". אבל אגין חושב אחרת: "יש סתירות בין המסמכים השונים, אבל התמונה הכללית ברורה: הכוח הצבאי הערבי היה יותר מכפול בגודלו מבחינת מספר האנשים, הרבה יותר חמוש, נהנה מסיוע הרבה יותר גדול, והיתרון הכולל שלו היה חד משמעי." [עמ' 145]. הדיון בספר ובמקומות הרבה יותר מורכב ומעניין.
