הצנחנים באלג'יריה

לפני עשור ומחצה שרתתי במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי (מקחצ"ר) עם חבורה איכותית מאוד של קצינים. בין שאר הדברים שעשינו היה להוציא כתב עת. אמנם לא אקדמאי, הרי אנחנו חי"רניקים, אבל היו בו מאמרים מעניינים שכתבו מפקדים וקצינים אחרים בחיל, וגם עדכונים. גם אני כתבתי שם. מאמרים שעסקו בתורות לחימה והמלצות על ספרים. הגיליונות הודפסו ושלחנו לקצינים בסדיר ובמילואים. למה מודפסים? חי"רניקים כבר אמרנו? בכל מקרה שמרתי את מרבית הגיליונות. עכשיו החלטתי להוציא שוב את הגיגי ב'מחץ' לציבור. אז הנה הראשון שהוקלד מחדש [תודה נעה], סקירת ספרו של גנרל ז'אק מאסי 'הצנחנים נגד הטרור - הקרב על אלג'יר' (מערכות, 1975 [ תרגם מצרפתית אביטל ענבר]). הסקירה המקורית הופיעה ב'מחץ', גליון מספר 15, אפריל 2004. הערות השוליים והמקורות בסוף הפוסט, אחרי השיר.

ב-1 בנובמבר 1954 הכריזה החזית לשחרור לאומי (פל"ן) על מרד העם האלג'ירי בשלטון הצרפתי. בעיני הצרפתים ששלטו באלג'יריה 132 שנה ובעיני למעלה ממיליון צרפתים שחיו בה, נדמה היה שמדובר ב"הפרות סדר". שמונה שנים ניטש מאבק בין צרפת לאלג'ירים, ובסופו, בשנת 1962, יצאה צרפת מאלג'יריה. בעיני האלג'ירים זה היה מאבק לשחרור ומרד בשלטון הצרפתי הזר. מנגד, הצבא הצרפתי ראה בכך מאבק בגרילה ובטרור, בשטח שהחשיב לחלק מצרפת. למדינות, לגופים ולפרטים המנהלים מאבקים - לעתים עקובים מדם כמלחמות או מאבקים לאומיים - נדמה שהסיטואציה שהם נתונים בה היא ייחודית. זה נכון בחלקו. לא ניתן להקביל ולהשוות באופן מוחלט מאבק אחד למשנהו, אולם יש מאפיינים דומים בקבוצות המאבקים הזהות. יש המוצאים דמיון כזה בין המאבק הישראלי-פלסטיני ובין המאבק באלג'יריה[1]. אין זה המקום לניתוח כזה ואין בידי הכלים לעשות כן, אולם בהתבוננות ברמה הטקטית ניכר שיש קווים להשוואה ויש מה ללמוד. בדצמבר 1956 נרצח ראש העיר של אלג'יר בידי מתנקש מהפל"ן. האירוע שהתרחש שנתיים אחרי שהחל העימות העקוב מדם וזעמם של ה"פייה נואר" (המתיישבים הצרפתים), גרמו למושל הכללי הצרפתי להעביר לידי הצבא את האחריות הביטחונית על העיר אלג'יר. לראשונה מאז פרץ העימות, קיבלה צרפת את אתגר הפל"ן במלואו - עתה, העימות היה חייב, על פי אליסטר הורן, להסתיים בתבוסתו הניצחת של אחד הצדדים[2]. אל המערכה הוטלה דיוויזיית הצנחנים העשירית בפיקודו של גנרל ז'אק מאסי.

מאסי שפיקד על הקרב על אלג'יר ב-1957 היה תוצר מובהק של צבא המושבות הצרפתי ומאנשי צרפת החופשית של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הקים את יחידות הצנחנים הצרפתיות הראשונות והשתתף במלחמת הודו-סין (וייטנאם). בראשות הדיוויזיה העשירית שהקים, השתתף במהלכים הצרפתיים בסואץ, בזמן מבצע "קדש"/מלחמת סיני בשנת 1956. לאחר מכן הוצב עם הדיוויזיה באלג'יריה. דמותו מתוארת כאיש צבא מקצועי חסר פניות ובעל גאווה מקצועית שהכריז כי דיוויזיית הצנחנים מוכנה לקבל "30 עד 40 אחוזים" אבדות, וכי הוא מוכן לצאת עמה עד קצות התבל[3]. ספרו של מאסי על המערכה, "הצנחנים נגד הטרור", יצא לאור בצרפת בשנת 1972 ונתפרסם בעברית ביולי 1975, בהוצאת מערכות. הספר מתאר את המערכה של הדיוויזיה העשירית. לספר יש לא מעט חסרונות. מאסי כמובן מתנצח בספר (אפולוגטיקה) עם משמיציו על דרכי הפעולה האכזריות והעינויים שהפעילו אנשיו (על כך בהמשך). הוא מתנצח גם עם טענות הפל"ן שהם ניצחו בקרבות הטקטיים[4]. נוסף על כך הספר לוקה בסגנון ובניסוח, אולי בגלל התרגום ואולי זה סגנונו הפשוט והישיר של מאסי עצמו. עליו מסופר שכאשר בא דה-גול לאלג'יריה ב-1958, לאחר בחירתו לנשיא, הוא פגש את מאסי ושאל אותו בעוקצנות: "כן, מאסי, עדיין מטומטם?" וזה השיב, מלא כבוד ובלי הנד-עפעף: "כן, גנרל, ועדיין גוליסט"[5].

ואולם אנו באים לספר על יתרונותיו של הספר ולהמליץ על קריאתו. יתרונותיו הם אכן בפשטות, בישירות ובתיאורים הענייניים של פעולות מאסי ולוחמיו במערכה. הספר בנוי מפרקים שהם מעין תשובות מאסי לשאלות ממוקדות. זהו סגנון כתיבה צרפתי מוזר מעט, אך נוח למעקב ולחיפוש. עקב הפשטות קל להבחין בחשיבה הטקטית שמונחת ביסוד פעולות הלחימה של הדיוויזיה. מכאן נעבור אפוא לתיאור כמה מהנושאים שעוסק בהם מאסי. כאיש צבא קבע, מדגיש מאסי את חשיבות ההופעה, הסדר והמשמעת של החיילים נוכח התפקידים הציבוריים-משטרתיים שממלא הצבא ולצורך הרתעה[6]. עניין זה חשוב גם למורל הלוחמים. למורל הגייסות יש להבנתו חלק מרכזי ביכולת ליצור אורך נשימה ללחימה המצריכה סבלנות ובה צועדים לעתים לאחור לאחר הצלחות. יש לדעת שהצבא הצרפתי חש על בשרו את רצף התבוסות שלו, שהחל ב-1940, עובר להודו-סין וכלה בכישלון סואץ. לתחושת מאסי ושאר אנשי הקבע, הפעם הצבא חייב לנצח: "הצנחנים היו חייבים לנצח במערכה על אלג'יר, לנצח בכל מישוריה של מערכה זו"[7].

ארגון הכוחות למיניהם הפועלים בעימות המוגבל מהצד הצרפתי, הוא גורם חשוב בהצלחה. מאסי מציין ששיתוף הפעולה בקרב הצבא, המשטרה, הגורמים האזרחים וגופים אחרים, וחלוקת האחריות והמשימות הם גורם מכריע: "שמנו קץ לאלתור… מעלתו של ארגון הגזרה אלג'יר-סאחל הייתה ביישומן של שיטות זהירות מתוך שמירה קפדנית על החוקים"[8]. בספר לאורכו נתונות סוגיות הארגון והסמכות, דבר המעיד שאין זה עניין פעוט, ולא זו בלבד אלא יש גם להתאים את ארגון הכוחות לפי המטרות והמשימות. שיטות הלחימה בתוך העיר אלג'יר, שהייתה שטח הלחימה הראשוני והעיקרי של הדיוויזיה ומוקד המרד להבנת מאסי, כללו סריקות וחיפושים רחבי ידיים. הגיון הפעולה היה צמצום מרחב הפעולה של הפל"ן, בידודו במרחבים שתוחמו, ובפירוק התשתית הארגונית והפוליטית שלו. לצורך כך אורגן המודיעין בכל הדרגים והיחידות. נדרש לאסוף ידיעות מכל רמה ורמה, לעבדן, להפיצן במהירות, ולתרגם את המידע לפעילות התקפית של תפיסה ופגיעה בפעילי הפל"ן[9] הפרק העוסק במודיעין שמו "עד היכן הלכתם כדי להשיג ידיעות?"[10]. שאלה זו רלוונטית לכל מקום וזמן ויש בה דרישה למחויבות מצד כל רמות הפיקוד וסוגי היחידות. על פי אחת הטכניקות במפורטות, מקטלגים את האוכלוסייה באזור מגוריה ובאמצעות בדיקות ומעקב מאתרים שינויים ואורחים בבתים[11]. לצורך זה יש ללמוד את אזור הפעולה, שמות, כתובות, יחסים בין התושבים, הרגליהם ובעלי כוח רשמיים ובלתי רשמיים. זהו כלי פשוט ויעיל.

בתחום זה של השגת הידיעות, עולה השאלה המוסרית החשובה בעניין העינויים. מאסי מצדיק את פעולות העינויים בהישענו על עקרון "פצצה מתקתקת": "המטרה כאן הייתה להשיג מודיעין מבצעי מיידי, ובו תלויים חייהם של אנשים חפים מפשע, שהפל"ן מקריב במתכוון לקידום מטרתו. אכזריות מעין זו לא עוררה כל חשק לחמול על אלה שגילוים היה מאפשר לבלות השתלשלות כה גורלית"[12]. בהמשך הוא מפרט את שיטות העינויים והבעיות, גם אלה המוסריות[13]. גם אנחנו, קוראים ולוחמים - נדרשים להכרעות המוסריות האלה. הלחימה לא התמקדה רק בעיר אלג'יר ובקסבה שלה, אלא גם בשטחים הפתוחים וההרריים שבהם ניהל הפל"ן מלחמת גרילה. גם בהקשר זה מוצגות הטכניקות העיקריות שדרשו המבצעים ההתקפיים כנגד הפל"ן: הפעלת כוחות ניידים רבים וכלים משוריינים. בה בעת קיים הצבא הצרפתי מבצעי השכנת שלום (מנהל אזרחי?) לחיזוק תחושת הביטחון של התושבים והעברתם לצד הצרפתי. על פי מאסי, לא ניתן לנצח במערכה בלי "כיבוש" האוכלוסייה[14].

אם כן, ספרו של מאסי מביא נושאים המעניינים אותנו, הנלחמים תקופה ממושכת בעימות מוגבל - עימות שמאפייניו דומים בחלקם לעימות שהתחולל באלג'יריה. ברמה הטקטית ניתן ללמוד ממנו לא מעט ורק חלק מן הנושאים פורטו. מומלץ לקרוא את הספר וגם לעיין במסמכים המצורפים בסופו. את המסמכים מביא מאסי כראיות, אולם עניינם בפירוט ההנחיות של משימות הצנחנים ובטקטיקות הלחימה בטרור ובגרילה. מאסי מסיים את ספרו בהכרזה שהצנחנים ניצחו במערכה על אלג'יר, לפחות בלחימה הטקטית. יש אינדיקטורים רבים שתומכים בעובדה זו, חוץ מעדותו של מאסי[15]. אך בהקשר זה מאסי מחטיא את המציאות ומציג בכך את הבעייתיות הגדולה שבעימות המוגבל. הניצחון איננו מושג אך ורק בשדה הקרב, ואולי בעיקר לא שם. הנה כי כן, מיליון וחצי צרפתים שמקורם בהתיישבות בת למעלה מ-135 שנה עזבו את אלג'יריה ועברו לצרפת. צורם לעין הפער שבין תוצאות הקרבות הטקטייים ובין הגדרות המטרות המדיניות והתוצאה הסופית.

רק שלא תבוא איזה מוטציה אלג'ירית, בכל מקרה תקראו, תלמדו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

כל האצבעות קדימה

כל המנועים קדימה - מנועים קדימה.

וכל האגרופים קפוצים.

#ספר #אלגיריה #צנחנים_נגד_הטרור #מאסי #מערכות #מחץ

[1] אורי דרומי בהקדמה העברית מתוך ז'אן-ז'אק סרוואן-שרייבר, סגן באלג'יריה, כתר, 2002, עמודים 10-11. [2] אליסטר הורן, מלחמה פראית לשלום - מלחמת אלג'יריה 1954-1962, מערכות, 1989, עמוד 196. [3] הורן, מלחמה פראית לשלום, עמוד 197. ראו גם ז'אק מאסי, הצנחנים נגד הטרור - הקרב על אלג'יר, מערכות, תל אביב, 1975, עמודים 59-63. [4] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמודים 7-8. [5] הורן, מלחמה פראית לשלום, עמוד 197. [6] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 73. [7] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 73. ראו גם גנרל אלן ביזאר, "בידוד המרידה האלג'ירית והשמדת חוליות מזוינות", מתוך מרטין ס' אלכסנדר, מרטין אוונס וג' פ' וו' קיג'ר (עורכים), מלחמת אלג'יריה - חוויות, דימויים, עדויות, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2004, עמוד 267. לתיאור ספרותי מרתק, לטעמי, על לחימת הצבא הצרפתי בהודו-סין ובאלג'יריה ועל תחושות אנשי הקבע, ראו ז'אן לארטגי, הצנטריונים, משרד הביטחון וזמורה ביתן, , 1982. [8] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 222. [9] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 105 ואילך. ראה גם אלכסנר ז' זרבודאקוס, "מהודו-סין לאלג'יריה: לקחים מלוחמה נגד חתרנות" מתוך אלכסנדר, אוונס וקיג'ר, מלחמת אלג'יריה, עמודים 69-72; עדות אישית של רס"ן פול-אלן לז'ה, שם, עמודים 283-289. [10] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 105. [11] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 109. [12] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמוד 127. [13] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמודים 126-132. [14] מאסי, הצנחנים נגד הטרור, עמודים 204-213. סרוואן-שרייבר, הגם שספרו הוא אנטי-מלחמתי ברוחו, מתאר יפה את המשימות הללו ממבט של קצין זוטר. ספרו מעניין גם בהקשר זה. [15]ראו לדוגמה את הנתונים המובאים אצל Charles R. Shrader, The First Helicopter War: Logistics and Mobility in Algeria, 1954-1962, Connecticut & London, 1999.