• בעז זלמנוביץ

בדרכים עם ארגז, מגבעת ובקבוק אניס


שער פריז-ברדיצ'ב בשמונה ימים של בלזק (נהר ספרים, 2021)

אני ממשיך את היכרותי או התאהבותי השטחית עם אונורה דה בלזק בהנחיית ראובן מנהר ספרים. אחרי 'מותו של שאפתן', 'שתי צרפתיות, שני צרפתים' ו'המיסה של האתאיסט' ובטח שכחתי עוד כמה, קניתי וקראתי לפני מספר רב של שבועות את 'פריז-ברדיצ'ב בשמונה ימים' של בלזק (נהר ספרים, 2021, תרגום ראובן מירן שגם כתב את ההקדמה). בהקדמה כותב מירן, שמדובר אולי על הטקסט האוטוביוגרפיה הגלוי שכתב בלזק. כפי שהוא עצמו כותב: "אלמלי היו לי דברים מעניינים במיוחד לכתוב, לא הייתי טורח לספר לכם על אחד ממסעותיי. בזמן האחרון שָחַקנו כל כך את רעיון המסע ומימושו עד שהחלטתי נחושות לא לפרסם עוד לעולם דבר בנושא, ואף לא לומר עוד דבר על הארצות שבהן ביקרתי, וזאת כדי לא להיות וולגרי וכדי להימנע מדיבור על עצמי, שכן אני הוא הכינוי התפֵל והמייגֵע ביותר שאני מכיר בראייתו של קורא." [עמ' 19]. אבל בניגוד לכותבי מרבית כותבי בלוגי הטיולים ולמהגגים במרשתת על מסעותיהם, כמוני למשל, בלזק יודע להתבונן.


פרחים בחלון - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2021)

כך כשהוא מצטייד בדברים החשובים: "בסל קטן וקל לנשיאה צנימי מלחים, קפה מרוכז, סוכר, לשון כבושה ובקבוק קטן מלא אָניס, מוגן במקלעת קש. היו אלה מצרכים שיספיקו לשמונה ימים מלבד הצורך בחלב." [עמ' 47], הוא יוצר לדרך אל אהובתו הרוזנת הפולניה מפריז לברדיצ'ב באוקראינה. למחוזות ששלנו, היהודים, שמשו מחוזות חיים ומתים במשך דורות רבים. בספרו המורכב והקשה של עמר ברטוב על בוצ'אץ' ששוכנת לא רחוק מברדיצ'ב - אוטונומיה של רצח - הוא מתאר את השנאה, התיעוב, הרצח והטבח של האוכלוסיות ששכנו במרחב שעבר מיד ליד במשך המאות. גם בלזק שחלק מהתבטאויותיו בספר הן אנטישמיות, ראה את השילוב הקטלני של פולנים, רוסים, אוקראינים ויהודים במרחב האוקראיני-פולני: "היהודים לעולם אינם באים בברית נישואים עם הנוצרים, אבל ממירים את דתם כדי להיעשות אצילים ולהחזיק קרקעות. מציגים כאן לדוגמה כמה משפחות פולניות ורוסיות שמוצאן יהודי. אבל היהודים האלה בפולין הם כבני התערובת ברצות הברית: בדור החמישי עוד לא הוסר מהם הכתם הקדמון, והאדונים הפולנים זוכרים אותו עדיין." [עמ' 98]. ובלזק עוד עדין במשפט זה עם היהודים, יש ביטויים גרועים מכך בספר, לדוגמה: "באשר לקרקוב, זוהי גווייה של עיר בירה, וכדי שדבר לא יחסר שם, היהודים, התולעים המכרסמות הללו, נשארו בה." [עמ' 85].


בלי שפורפרת - צלם בעז זלמנוביץ (אשקלון, 2021)

אבל לא רק עם היהודים או בעיקר לא רק אתם בא הנודד בדרכים בחשבון. בלזק מתאר בחדות צינית-לגלגנית את המתרחש ברכבת, בכרכרות, במעברי הגבול ובמפגשים עם האנשים-הלאומים השונים. הנה משפט נבואי כמעט על הגרמנים: "כמעט כל הגרמים מסתפקים במשווה היחסי - בשנל-פוסט! דומה שיש להם מספר ימים ביממה, הם נראים כאילו הם מסוגלים לשאול זמן מן הנצח. והקומוניסטים הצרפתיים חושבים להמריד את גרמניה ולגרום לה להתקומם, וגרמנים רוחניים מאוד, רוויי פטריוטיות, אמרו לי: "חכה, כשהדוב הזה ירים את טלפיו הוא לא יעצור! היזכר בלותר!" בזמנו של לותר לא עישנו, וחוץ מזה, לותר הציע לגרמניה טרף ושלל: חלוקת הנכסים של הכנסייה." [עמ' 68-67]. רבקה שכטר מסכימה עם בלזק על שורשי הרוע הגרמני, למרות שזה מתלונן ומתאונן על קצב תנועת הרכבות, ניצול הרכבים והביורוקרטיה בגבולות. והנה על הרוסים: "לציית, לציית בכל מקרה, לציית בחירוף נפש, לציית גם כשהציות אבסורדי ומנוגד לאינסטינקט. אחרי חוסר המשמעת העמוק המאפיין את האנשים ורוח האדם בצרפת, אתה מוכה תדהמה לנוכח הצייתנות העיוורת של הרוסים." [עמ' 123]. אבל למרות הרשעות שלא תמיד משעשעת, השחצנות בכתיבה, ואולי גם שנאת האחר, חלקים רבים של הספר מזכירים את ספרות המסעות המרושעת-הצינית-המשעשעת כגון 'שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)', או 'מסעות עם אתון בחבל סוון' של סטיבנסון (נהר ספרים, 2012).


#ספר של בלזק. מסע חד, ציני ונוטף תיעוב, אבל חודר ומגלה אדם ולאומים. לא קל לקריאה, אבל מומלץ לחובבי בלזק ולחובבי המסעות הצינים.


אז ה'דלתא' כאן בשביל להישאר? הטו מסיכה, קראו והיו נחמדים.


ויש גם שיר שמעתי השבוע בתכנית המצוינת של מנחם גרנית (שלושים ושלוש ושליש) ונזכרתי.

Was it summer when the river ran dry

Or was it just another dam

When the evil of a snowflake in June

Could still be a source of relief


#ספר #בלזק #נהר_ספרים #פריז_ברדיצב_בשמונה_ימים #מסעות

57 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול