כאחד שקורא מדי פעם ספר ואף כותב עליהם, ושקונה ואוסף ספרים ממקומות שונים ומשונים, ועדיין מתלבט האם הוא ביביופיל או ביביומאנייק, אני אוהב לקרוא ספרים על התשוקה לספרים, על קריאה, על קטלוג, על ספריות ועל חנויות ספרים. למשל חיים באר ב'מסע דילוגים' על חנויות חייו, או אלברטו מנגל בתולדות הקריאה, (זמורה ביתן, 2001). מנגל אמר ליהודה קורן בראיון לפני עשרים שנים: "חוויית הקריאה משותפת לכל בני האדם, בלי כל קשר למקום מגורים, לשפת הספר או לתוכנו. אני לא יכול שלא לקרוא. בשבילי לקרוא זה צורך, כמו לנשום." אני לא יודע לגבי שאר האנשים שמחוץ לקבוצות הקריאה בפייסבוק, אבל אני מסכים עם מנגל, קריאה זה צורך נפשי, עוד סיבה לנשום. כמו הספרייה בגטו וילנה שעליה מספר סוצקבר. אהבת הספרים, הגובלת באובססיה קלה או כבדה, היא כנראה [או לא כנראה] חלק מהאישיות שלי, ואני מניח שאני לא לבד. לפני שנתיים-שלוש קראתי את ספרו של ברכארד ספינין (Burkhard Spinnen) סופר גרמני ומרצה לספרות, וגם ביבליופיל או ביבליומאני, שכתב על זה ספר - The Book - An Homage. הוא כמובן לא הראשון ולא האחרון. וכשנהר ספרים מוציאה ספר של ביביופיל על תאוות הספרים, לא ניתן לו להתחמק. זו גם הזדמנות להכיר צרפתי נוסף מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 - 'חובב הספרים' של שארל נודיה (נהר ספרים, 2021, תרגמה, העירה והוסיפה אחרית דבר רותם עטר).
כשאני מתבונן באוסף הספרים הצנום שלי לאחר הקריאה במסה הנהדרת של נודיה שנכתבה לפני כמעט 200 שנים, ועיון באחרית הדבר של עטר אין ספק שצריך לשאול "האם אני שייך לקטגוריה של אוהבי הספרים או לקטגוריה של מחבבי מדפי הספרים העמוסים שהם, כדברי עטר: "הם לא יותר מעדות ריקה למעמד שאליו אנו רוצים להשתייך?" המדפים הם כמובן חלק אינטגרלי באופיהם ומהותהם של הספרים ושל אוגר הספרים או חובב הספרים. ממש כפי שמתאר פטרוסקי בספרו המרתק היסטורית וטכנולוגית 'הספרים על מדף הספרים' שנקדיש לו את הפסקה האחרונה. בכל מקרה, נודיה טוען ש: "הביבליופיל הוא אדם המחויב לרוח מסוימת ולטעם מסוים, אדם ששואב הנאה מיצירות שיש בהן מופתיוּת, דמיון ורגש. הוא אוהב לנהל שיחה אילמת עם אנשי הרוח הנעלים: שיחה שאינה דורשת הדדיות קרירה, שיחה שהוא יכול לפתוח בה על פי אוות נפשו, לעזוב ללא גינונים ולחדש אותה ללא טורח מיוחד. ומאהבתו אל הסופר הנעלם, שכתיבתו המיומנת חושפת בפניו את השפה, עולה מבלי משים אהבתו לחומר הסימבולי שהשפה מייצגת. הוא אוהב את הספר כפי שחבר אוהב את דיוקנו של חבר אחר, כפי שמאהב אוהב את דיוקנה של פילגשו." אבל האם הוא מפיק משהו נוסף חוץ מתחזוק תשוקתו, אולי מידע או ידע, או שהספרים הם רק דבר המייצג תשוקה למעמד, לסטטוס כלפי הזולת וכלפי עצמך? בכל מקרה הקריאה במסה הקצרה עמוסת הידע, הציטוטים והחוכמה של נודיה היא חובה נוספת של חובבי הספרים הרוצים לקרוא בפאוטיקה של עצמם.
