"'והדרום' - בעיני מנהל התחנה אין הוא ציון גיאוגרפי בלבד. 'הדרום' הוא הים. ים של שמש, של חופש, של אושר." (יוזף רות, מנהל התחנה פלמראייר). אחרי כמעט 4 שנים טסנו שוב לחופשה מעבר לים. ואמנם טסנו ל"צפון", לגשם הדק של הסתיו האמסטרדמי, ושמש הייתה מעט, אך היו גם חופש וקצת אושר. חופש מבחינתי הוא גם קריאה רגועה של ספרים ולא רק מרוץ אחר אטרקציות. את הספרים הבאתי איתי, כי לצערי אני לא קורא הולנדית. למרות שלקחתי יותר, הספקתי רק ארבעה מהם. כרגיל לכל אחד ואחד מהם מגיעה סקירה מלאה, אבל זה לא יקרה היום. וגם לא בהמשך, כי ערמת הספרים הנקראים מצטברת וגם הם קוראים בקול ענות חלושה: מתי תסקור גם אותנו? בכל מקרה, כל הארבעה הללו מקבלים את המלצתי החמה, אם זה נחשב.
בשבת בטרמינל 1 ובכמעט 5 שעות הטיסה קראתי את ספרו של עומר עינב 'נישאר פה לעולם' (הקיבוץ המאוחד, 2022). אני עוקב אחר עינב בטוויטר (omer_einav@) והנה בקניון בדרך לרכבת בדוכן מציאות ספרים קפץ ספר המתח ההיסטורי של עינב. קניתי בזול ויצאתי עשיר בהיכרות עם פרשה כאובה בתולדות הקיבוצים, וגם מסגנון הכתיבה. פיצולו של קיבוץ בית אלפא (שבו נולד עינב) ביוני 1940 ו'טרנספר' והחלפת מחצית מחבריו עם מחצית מחברי קיבוץ רמת יוחנן. את מי שזה יכול לעניין כיום, חוץ מחובבי היסטוריה קיבוצית הארד-קור? מכיוון שאני כזה, ניגשתי לקרוא. אבל אני חושב שהספר מומלץ ביותר מהסיבות הבאות: [1] עינב יצר סיפור מתח העוקב אחרי המאבקים האידיאולוגיים והאישיים שקרעו את הקיבוץ ואחרי הניסיונות למצוא פתרון. מצאתי עצמי מתאפק מלקפוץ לסוף ולראות מה קרה (למרות שידעתי) ואיך סוכם העניין. [2] עינב מראה שמאחורי האידיאולוגיה הגדולה עמדו אנשים שהתחרו אחד בשני, ומצביע על האופן בו פערים קטנים, מוזנים מאירועים שדומה שהם פעוטים אך התוצאות והשלכות עוברות אסקלציה מואצת והופכות למלחמה שלא ברור בשלב מסוים מה מקורה ואיך הגענו עד הלום. [3] הסיפור אמנם התרחש מזמן וחשבנו שמחלוקות אידיאולוגיות לא יכולות לקרוע קרעים בלתי ניתנים לאיחוי, אבל מסתבר שאנחנו חיים במציאות שכזו. לא?
מסתבר שיצאתי במסע להולנד עם ההוצאות לאור שהקים וערך אוריאל קון. הסיבה היא די פרוזאית. יממה לפני הטיסה הגיעה חבילה של ספרים שהזמנתי במבצע מתשע נשמות וספרים מהמנוי שלי בהוצאה. לכן נכללים בקריאה במלון ספרי 'תשע נשמות', 'זיקית' ו'סמטאות'. הראשון היה 'יומנה של גברת כפרית' שכתבה א"מ דלאפילד (תשע נשמות, 2023, תרגום לי עברון). דלאפילד מתארת בלשון צינית, אנושית ופמיניסטית ובהומור אנגלי דק את קורות שנה בחייה (שלה?) כגברת מהמעמד הבינוני-הגבוה או הנמוך בשנות העשרים של המאה הקודמת בזמן השפל הכלכלי(?). מאבקה עם הטבחית, המשרתת והאומנת הצרפתית, יחסה עם ילדיה ועם בעלה שבניגוד למרבית הגברים איננו מרבה בדברים ואיננו מתעניין בניהול משק הבית. ענייני מעמדות, אגודות נשים וכתיבה לעיתון הפמיניסטי-פוליטי Time and Tide: "תפסתי - לא בפעם הראשונה - שאולי הדרך הטובה ביותר שבה יכולות נשים נבונות למלא את חובתן כלפי בנות מינן היא לספר להן את האמת הקשה על אודות עצמן. בה בעת, אני יודעת שלא איהנה כלל לשמוע אותה." [עמ' 86]. היא עושה זאת כאמור במבט מפוקח וחד. ספר נהדר, ואני מצטרף למבקרת הגרדיאן להמלצה החמה.
מהוצאת 'זיקית' שבה היו שותפים קון ושירה חפר שכיום מוציאה לאור את ספרי 'לוקוס', קראתי ספר שיצא לראשונה בשנת 1918 ודומה שהוא מקדים בכתיבתו המודרנית ובחשיבתו אודות הגבולות והטשטוש המיני את הספרות עכשווית. זו שכיום נסוגה והולכת לשמרנות ולפחדנות או סתם לקיטש (בעצם קיטש זו סוגה עלית ביחס לנכתב כיום). ג'ורג' מור האירי כתב את 'חייו המשונים של אלברט נובס' (זיקית, 2013, תרגום ארז וולק) על נובס איש שוליים משרת נודד במלונות המתגלה כאישה שננטשה בילדותה והנאלצת להתחפש לגבר על מנת להתפרנס. האמנם רק בגלל זאת? חיים בודדים, מפוחדים, מנוצלת על ידי אחרים המוצאים אותה טרף קל בגלל מצבה גם בלי שהם יודעים שהיא אישה. מעמדות, אפליה מגדרית ודעות קדומות: "זה לא מדהים? אישה, המשיכה יוברט, ותכננית, ותכננית מתוחכמת לא פחות מכל אישה תככנית אחרת שהסתובבה בעולם, והיו לא מעט כאלה. ועכשיו, גבירותי, אני צריך לגשת לעבודה."[עמ' 125], ופחדים אנושיים. מורכבות נפשית והכל בלשון מדויקת. מומלץ ביותר.
Comments