לפני ליל הסדר וחול המועד אני מנסה לבער ספרים שסיימתי. ערמה הצטברה ובשבועות האחרונים הייתי עמוס בעבודה. דבר חמור ששיבש את הקריאה וגם את סקירות הספרים שקראתי. אז אחרי הבחירות שלא קידמו אתנו לשום מקום, לא נותרה לי ברירה אלא להתיישב ולכתוב. ואולי מתאים ביותר לקראת היציאה למסע במדבר לאחר השהייה בגולה המצרית של קדמוננו לקרוא את 'היהודי הנודד הגיע' של אלבר לונדר (נהר ספרים, 2008, תרגום מיכל אילן). מדובר בספר שראה אור ב-1930, במבט חודר ומרחיק לכת ובצילום תמונת מצב מתמשכת של העם היהודי שלאחר מלחמת העולם הראשונה ורגע לפני השואה שנכתב על ידי לא יהודי. וזו גם דוגמה מרתקת לעיתונאות חוקרת, חדת עין ואמיצה שאיננה חומלת על נשואי כתיבתה, אך מביעה הומניות עמוקה, בסיסית ואמתית. אלבר לוֹנְדְר (1932-1884), צרפתי לא-יהודי, שרגישותו לנושאי הכתיבה שלו ונכונותו לקחת סיכון אישי בסיקור ובכתיבה, והנושאים אותם בחר לחשוף לאור, כדוגמת מושבות עונשין, עבודות כפייה וזנות, הם אשר הפכו אותו לאחד מגדולי העיתונאים החוקרים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. בכתיבתו הוא, כפי שנכתב בשער הספר: "דיווח לקוראיו בהתרגשות אנושית ובכישרון עיתונאי וספרותי על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו". אני מסכים.
לונדר יוצא למסע אחר העם היהודי המפוזר באירופה. בתחילה הוא יוצא מערבה ללונדון, אל וויטצ'פל, אל הגטו שאליו נדדו חלק מיהודי מזרח אירופה, אלה שלא המשיכו מערבה לאמריקות: "מדוע עזב מורגרף את ליטא? סיפורו הוא סיפורם של רבים אחרים [...] זה אותו הסיפור של לפני ארבעים שנה, וכמו הסיפור של ארבעים שנה קודם לכן. פולין ורומניה תפסו את מקומה של רוסיה, אך גם ירשו את מלאי האנטישמיות שנאגר בה. היהודי הוא אותו יהודי. הוא אולי אדם, אבל בכל מקרה אינו רומני או פולני. ואם הוא אדם, הרי הוא אדם שיש למנוע ממנו לגדול." [עמ' 23]. מיהודי לונדון החשים עצמם "חופשיים" הוא נע מזרחה אל המקומות מהם נמלטו. הוא מגיע בחורף אל "היהודים הפראיים" הענים המרודים, הרעבים, החולים של הקרפטים, כאשר בדרך הוא דן בנביא ההוזה - הרצל, ועובר בבית הקברות של פראג [תיאור חובה לקריאה בביקור הבא בו]. זה תיאור המציג את היכולת הספרותית של לונדר: "כשהטמפרטורה היא 36 מעלות מתחת לאפס, חייבים לגלח את השפם, אחרת הוא נעשה כבד ומכביד. במקום שערות, יש לכם מתחת לאף נטיפי קרח, וככל שתנשפו כדי להמיס אותם, כך ילכו ויגדלו, הבל פיכם אינו יכול לגבור על המקרר ששמו בוהמיה." [עמ' 45]. לרוצה להבין את קהילות החרדים של ימינו, את הסיבות להתנהגותם בכלל, ובהדגשה בימי הקורונה, כדאי לקרוא תיאוריו והסבריו של לונדר על הקהילות של יהודי טרנסילבניה, בסריה, בוקובינה וגליציה: "והנה הם כאן, היהודים סוג ב, נאמנים עדיין למשה, הם דחו את הונגריה וזו דחתה אותם בתורה. וכיוון שגופם נמצא כאן, לאן פרחה נשמתם? לעבר רבני הפלא, הרבי המכשף, עושה הניסים. הרבנים האלה הם שגרמו להם להיות מה שהנם כיום. הם שמנעו מהם להיטמע או להגר." [עמ' 54].
