ב-1 ביוני 1941 כאשר הגיע מרשל האוויר יו לויד (Hugh Lloyd) למלטה הנצורה לפקד על כוחות האוויר המעטים באי, הוא תלה בפתח משרדו את השלט שנשא את הכיתוב: "פחות תלוי בגודל הכלב המשתתף בלחימה, יותר תלוי ברוח הלחימה של הכלב". אחד מאותם בעלי רוח הלחימה שהגנו על מלטה בחירוף נפשם היה ג'ורג' פרדריק "באז" ברלינג, גיבור הספר 'ספיטפייר מעל מלטה' גיבור ספרו של לסלי רוברטס (מערכות, 1960 [תרגום ש. מאירי]). קראתי ספר זה לפני שנים רבות, אבל שבתי אליו בעקבות איסוף הספרים מהספרייה שחוסלה באחד הקיבוצים. כמו בעקבות הספר 'ההצגה הגדולה' שעסק גם הוא קרבות הכלבים העקובים בדם של טייסי מלחמת העולם השנייה, יש לשאול מה הטעם, למעט נוסטלגיה, בקריאה בספר מסוג זה? שאלה טובה. סיבה אחת היא אותה זו שבגללה אנחנו רואים את סרטי המלחמה החדשים יחסית כמו 1917, דנקרק או להציל את טוראי ראיין. האקשן הנוסטלגי, מלחמות רחוקות תמיד מצטלמות טוב או מסופרות היטב. הסיבה השנייה, שאני מספר לעצמי לפחות, היא המסע ללב הלוחם.
סיפורו של ברלינג מפורט לא מעט בויקיפדיה ובאתרים אחרים כמו 'האסים של מלחמת העולם השנייה' המפרט את תיק השרות של הטייס שהפיל 31 מטוסי אויב גרמניים ואיטלקיים. ברלינג בן למשפחה ממונטריאול היה "חולה" טיסה מילדותו בקנדה. את נעוריו הקדיש לשיעורי ולאימוני טיסה ולעבודה בכדי לממן כל זאת, כפי שהוא מספר בספר. כשפרצה המלחמה נדחה מחיל האוויר הקנדי, ניסה להצטרף לחיל האוויר של ארה"ב, אך הושלך חזרה לקנדה. לאחר מכן חצה את האוקינוס כעוזר בספינת אספקה (תחמושת), אבל כאשר הגיע לבריטניה, לא הסכימו לגייסו בגלל חוסר בתעודת לידה. העקשן חצה את האוקינוס בחזרה לקנדה, הביא תעודות ואישור של הורים ושב להתגייס לחיל האוויר המלכותי. הדבר מראה את תאוות הטיס של ברלינג. מכאן מתאר הספר תהליך הכשרתו מחדש לטייס קרב, איש קבוצה כמה שניתן, בבתי הספר לטיסה בשלבים השונים; את ההצבות המבצעיות הראשונות בבריטניה ואת הניסיון המבצעי שצבר בלחימה מעל צרפת, ולבסוף החלק המרכזי הלחימה מעל שמי מלטה. מ-9 ביוני 1942 עד שהגיע לאי ועד 14 באוקטובר עת נפצע קשה בקרב אוויר וצנח לים, הפיל ברלינג 27 מטוסי אוויר ושליש.
בעקבות מצוינות הלחימה שלו זכה ברלינג באותות גבורה, ואף הועלה לדרגת קצין תעופה [מתוך הויקיפדיה]: קצין טייס גורג' פרדריק ברלינג, DFM, מתנדב חיל האוויר המלכותי, טייסת 249. מאז שעוטר בפס למדליית הטיסה המצויינת הפיל קצין זה 3 מטוסי אויב נוספים, והביא את סך נצחונותיו לעשרים. באחד מן הימים בספטמבר 1942 העסיק, עם טייס נוסף, ארבעה מטוסי קרב של האויב. בקרב שהתפתח השמיד קצין טייס ברלינג שניים מהם. כלוחם נחוש, שההחלטיות שלו ושאיפתו לניצחון זכו להערצתם של עמיתיו, הפגין קצין זה דוגמא אישית ברוח המסורות הגבוהות ביותר של חיל האוויר המלכותי [עמ' 180]. ברלינג עצמו לא התייחס להפיכתו לקצין כדבר משמעותי: "לעזאזל", אמר, "לבשתי אותם הבגדים, כל שהוטל עלי לעשות היה להסיר את סרטי הסמל ולענוד סימני-דרגות של קצין. האוכל לא היה יותר טוב ואת קדחת מלטה יכולת לחטןף באותה הקלות כמקודם! מכל מקום, בעיני הגרמנים כולנו שווים, וכולנו דומים בצופינו בים בחגורות הצלה". [עמ' 146]. ואולי זה עיקר הסיפור. היכולת להתמודד עם המוות המרחף מעל כל צעד. ברלינג מספר, כאילו בקלילות, על חבריו שמזנקים מתוך משחק פוקר, וכאשר חוזרים חסרות ידיים. אני מניח שגם טייסים מחילות אוויר אחרים חשו את עוצמת היעדרות : ״2 ממבנה מסויים הלך״, ״4 ממבנה אחר הלך״, וגם מלוחמים מהזרועות האחרות. התיאורים הכמו קלילים של הקרבות ושל החיים בטייסות לא מסתירים את הכאב והמועקה של האנשים שהקריבו את חייהם למען האסטרטגיה הגבוהה שלא הייתה ברורה להם, אבל רוח המאבק כן. הספר לא מרחיב על ההקרבה והגבורה של 250000 תושבי "נושאת המטוסים שלא ניתן להטביעה", כפי שקרא צ'רצ'יל למלטה, אבל משבח את רוחם. אחרי שנפצע שימש ברלינג מדריך טיסה ושב גם לטוס מבצעית, אבל ב-1944 שוחרר בכבוד למרות או בגלל התנהגותו המרדנית.
ב-1948 ברלינג, נוצרי אדוק, התנדב לטוס ב'שירות האויר' עבור מדינת ישראל שבדרך. הוא ושותפו לטיסה נהרגו בדרכם לארץ ישראל מעל איטליה. לברלינג הוענקו דרגות טייס ישראלי והוא קבור בבית הקרבות הצבאי בחיפה.
#ספר על גיבור טיס, על רוח ההקרבה, מסירות ונועזות. מומלץ לחובבי סוגות ספרי מלחמת העולם השנייה, ספרי קרבות אוויר ורוח האדם בקרב.
Commentaires