ב-1 ביוני 1941 כאשר הגיע מרשל האוויר יו לויד (Hugh Lloyd) למלטה הנצורה לפקד על כוחות האוויר המעטים באי, הוא תלה בפתח משרדו את השלט שנשא את הכיתוב: "פחות תלוי בגודל הכלב המשתתף בלחימה, יותר תלוי ברוח הלחימה של הכלב". אחד מאותם בעלי רוח הלחימה שהגנו על מלטה בחירוף נפשם היה ג'ורג' פרדריק "באז" ברלינג, גיבור הספר 'ספיטפייר מעל מלטה' גיבור ספרו של לסלי רוברטס (מערכות, 1960 [תרגום ש. מאירי]). קראתי ספר זה לפני שנים רבות, אבל שבתי אליו בעקבות איסוף הספרים מהספרייה שחוסלה באחד הקיבוצים. כמו בעקבות הספר 'ההצגה הגדולה' שעסק גם הוא קרבות הכלבים העקובים בדם של טייסי מלחמת העולם השנייה, יש לשאול מה הטעם, למעט נוסטלגיה, בקריאה בספר מסוג זה? שאלה טובה. סיבה אחת היא אותה זו שבגללה אנחנו רואים את סרטי המלחמה החדשים יחסית כמו 1917, דנקרק או להציל את טוראי ראיין. האקשן הנוסטלגי, מלחמות רחוקות תמיד מצטלמות טוב או מסופרות היטב. הסיבה השנייה, שאני מספר לעצמי לפחות, היא המסע ללב הלוחם.
סיפורו של ברלינג מפורט לא מעט בויקיפדיה ובאתרים אחרים כמו 'האסים של מלחמת העולם השנייה' המפרט את תיק השרות של הטייס שהפיל 31 מטוסי אויב גרמניים ואיטלקיים. ברלינג בן למשפחה ממונטריאול היה "חולה" טיסה מילדותו בקנדה. את נעוריו הקדיש לשיעורי ולאימוני טיסה ולעבודה בכדי לממן כל זאת, כפי שהוא מספר בספר. כשפרצה המלחמה נדחה מחיל האוויר הקנדי, ניסה להצטרף לחיל האוויר של ארה"ב, אך הושלך חזרה לקנדה. לאחר מכן חצה את האוקינוס כעוזר בספינת אספקה (תחמושת), אבל כאשר הגיע לבריטניה, לא הסכימו לגייסו בגלל חוסר בתעודת לידה. העקשן חצה את האוקינוס בחזרה לקנדה, הביא תעודות ואישור של הורים ושב להתגייס לחיל האוויר המלכותי. הדבר מראה את תאוות הטיס של ברלינג. מכאן מתאר הספר תהליך הכשרתו מחדש לטייס קרב, איש קבוצה כמה שניתן, בבתי הספר לטיסה בשלבים השונים; את ההצבות המבצעיות הראשונות בבריטניה ואת הניסיון המבצעי שצבר בלחימה מעל צרפת, ולבסוף החלק המרכזי הלחימה מעל שמי מלטה. מ-9 ביוני 1942 עד שהגיע לאי ועד 14 באוקטובר עת נפצע קשה בקרב אוויר וצנח לים, הפיל ברלינג 27 מטוסי אוויר ושליש.
