כרגיל אני צריך לפתוח בווידוי, אם כי כבר הכאתי על החטא הזה מספר פעמים. אני חלש מאוד בגדולי הספרות הרוסית. קראתי מהם מעט, ואם זה קרה, זה היה מזמן מאוד מאוד. לכן לצפות ממני להבדיל בין מי שכתב ברוסית ובין מי שכתב או כתבה באוקראינית, זה מיותר. ומסתבר, שלא הרבה או אולי בכלל לא תורגם מאוקראינית לעברית. הסופרים הגדולים האוקראינים כתבו ברוסית, כך מסתבר. האם יש הבדל בין ספרות הכתובה ברוסית לזו הכתובה באוקראינית? מניח שכן, כפי שכל תרבות מביאה את חלקה למילה הכתובה - הספרות והשירה. אם כי בכל שפה יש ספרות טובה וספרות רעה. הנה לפנינו ספר אשר מביא את הספרות המצוינת מהכתיבה האוקראינית. 'מוסקוביאדה' של יורי אנדרוחוביץ (תשע נשמות, 2020 [תרגום אנטון פפרני]) הוא שיתוף פעולה בין תשע נשמות ובין אסף ברטוב שיזם את הוצאת הספר [אם הבנתי נכון]. הכוונה לפי הקדמות היא ליצור סדרה חדשה 'נמלה' שתביא לקורא העברי מהספרות האוקראינית. אם 'מוסקוביאדה' הוא רמז למה שצפוי לנו אז יש למה לצפות.
אנדרוחוביץ, כך נכתב באתר ההוצאה, הוא "יליד 1960, הוא מבכירי הסופרים האוקראינים בני זמננו. הוא פרסם עד כה חמישה רומנים, ארבעה ספרי שירה, שני כרכים של מאמרים ומסות, וכן תרגם לאוקראינית מאנגלית (שייקספיר), גרמנית (רילקה, ואלזר, פון קלייסט), פולנית (שולץ), ורוסית (מנדלשטם, פסטרנק)" בנוסף זכה בהרבה פרסים, אם זה נחשב. המספר אמנם איננו עובד כשוטף כלים, אבל מוסקוביאדה היא אודיסיאה שתויה של משורר אוקראיני צעיר במוסקבה של 1991. כאשר המשטר, החברה והתרבות עומדים בפני קריסה או כבר אחרי הקריסה, וכל יזם או דאלים משתלט בכוח על רכוש או יוזם עסק מפוקפק: "לימדו אותך בזמנו שקריסת הקיסרות הרומית אירעה תחת מכותיהם של העבדים והצמיתים-הקולונים. האימפריה הזאת תקרוס תחת מכות השתיינים"[עמ' 69-68]. אנדרוחוביץ חי במוסקבה בתקופה ההיא כפי שהוא כותב בדבר המחבר שכתב למהדורה העברית: "מוסד ההשכלה, שבו למדתי כביכול את מה שנקרא מלאכת הכתיבה הספרותית, נקרא בשם "הקורס הגבוה לספרות במסגרת המכון לספרות על שם גורקי". המשפט האחרון מכיל שני מרכיבים בעייתים במקביל. ראשית, המילה "ספרות", המופיעה בו שלוש פעמים רצופות, אינה בשום פנים ואופן על טוב טעם ספרותי..." האירוניה או הלגלוג העצמי והכללי הללו הם ממאפייני הכתיבה האנדרוחוביצית. המספר כפי שהוא מכנה את עצמו 'אוטו פון פ.', הסופר?, מתעורר עם חמרמרת קשה במעונות ומתחיל לתאר את המסע השיטוט בין 24 השעות במוסקבה. זה נפתח במעשה במקלחות המשותפות, וממשיך בשתיית בירה, המהווה רק את השכבה הראשונה של האלכוהול שנצבר במהלך היום. בכוונת המספר לפגוש חבר, אבל הדרך כמו דרכו של אודיסאוס זרועה במכשולים והסחות דעת.
