top of page
  • בעז זלמנוביץ

גם רוחני וגם ציור? מה אני מבין בזה בכלל?



היום עשיתי סדר בערמת הספרים 'שקראתי אותם בחלקם'. הערמה או בעצם הערמות של הספרים שהתחלתי, ומסיבות שונות הנחתי בצד, ואמרתי לעצמי: אולי נשוב ונפגש. אולי. אחד מהם, שדרש ממני מאמץ קריאה ומחשבה עצום, גם בגלל הסגנון וגם בגלל התוכן הוא ספרו של הצייר ואסילי קאנדינסקי - 'על הרוחני באמנות בייחוד בציור' (מוסד ביאליק, 1984 [תרגם: שמואל שיחור והקדים: אשר ברש]). שוב אמרתי לעצמי [כאן כבר התחלתי לחשוד בנוגע לדיבורים לעצמי, אבל זו בעיה אחרת]: "שווה את המאמץ, סיים את הספר, נסה להבין במה מדובר". אז אני יכול לבשר לעצמי [וגם לכם] שקראתי. האם הבנתי רבות? כנראה שלא. זה קורה לא מעט. אבל לטעמי, האתגר הוא החשוב, וגם טיפה הידע בתחום האמנות שנוספה, גם היא חשובה. אולי?


באנציקלופדיה של הרעיונות, נכתב על אמנות מופשטת: "הפילוסופיה של המופשט גורסת כי האמנות אינה יכולה להסתפק בנגלה, במראית העין של פני השטח. תפקידה של האמנות, כפי שסבר אריסטו, הוא לגלות את משמעותם החבויה של הדברים, לרדת לאמיתותם, ולא להסתפק רק בלבושם החיצוני." החיבור של קאנדינסקי מנסה ליצור מסד אינטלקטואלי פילוסופי ורוחני לרעיון המופשט. הסבר מרתק, אם כי לא מובן לי עד הסוף [בין יתר הדברים] הוא על השפעת הצבעים על האדם ונפשו. קאנדינסקי משווה את ההשפעה של הגוונים וחיבורם להשפעת המוזיקה על הנפש ועל התחושות הגופניות של האדם, לדוגמה:

"האדום הבהיר החם (שבתאי)יש לו דמיות-מה לצהוב (הוא אף מכיל כפיגמנט, צהוב רב למדי), והוא מעורר הרגשה של כוח, מרץ, שאפתנות, החלטיות, שמחה, ניצחון וכו'. מבחינה מוסיקאלית מזכיר הוא תרועת תזמורת כלי-נשיפה, שבה נשמע צליל-הלוואי של הטובה - מיצלול עז, עקשני, טרדן" (עמ' 73).


#ספר על אמנות, הסבר מופשט על תחושות של צבע ותמונה. לחובבי אמנות, ולמחפשי אתגר במילים הכתובות. לא חייבים להבין הכל בשביל העניין, אבל אם אין ידע בסיסי [כמו לי] זה מאמץ.

בכל מקרה תקראו [אולי גם תציירו] ותהיו נחמדים.

ושיר, תמונות בתערוכה כבר שמתי, אז אמרסון, לייק ופלאמר אחר, על ירושלים.


34 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page