אֲנֵקְדוֹטָה, כנכתב בכול יודעת [=ויקיפדיה], "היא סיפור קצרצר שבא להמחיש היבט כלשהו בתיאורה של אישיות או בתיאור של מאורע היסטורי. האנקדוטה עוסקת בפרטים שוליים של האישיות או המאורע, אך יש בה כדי להאיר פרטים מהותיים יותר, ובפרט להוסיף צבע ועניין בתיאורן של עובדות יבשות". יכולת זו של לספר אנקדוטות, ליצור סיפור שלם בקצת מילים היא אמנות. בעידן הטוויטר, וקצת בספרי "הפייסבוק" יש החושבים שהם יודעים לספר ומקומם מובטח בספר הבדיחה והחידוד החדש. אולם בניגוד למוטו של דרויאנוב - "אין דור שאין בו ליצנין" (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, דף יא, ב פרק ב), היינריך פון קלייסט איננו מתליצן באנקדוטות שלו. אוסף מהם, פורסם תחת השם 'כתבים קצרים' בהוצאת ספריית תרמיל (1980 [תרגם ישראל זמורה]).
את פון קלייסט לא הכרתי, אולי משום שלא עשיתי בגרות בספרות [ולא בכלל], אבל לפני מספר חודשים קראתי את 'רעידת אדמה בצ'ילי' שלו. שלושת הסיפורים המופיעים באסופה הזו, הביאו לכך שקניתי את 'כתבים קצרים'. גם כאן הטרגיות והדרמטיות של פון קלייסט באות לידי ביטוי, עד שהפכו לידי מעשה בהתאבדותו. הסיפורים הקצרים מושפעים, בחלקם, מתקופת מלחמות נפוליאון, שאותו [כך כתוב] שנא פון קלייסט. כך שחלק מהסיפורים או הכתבים קוראים למרד או להתאגדות הגרמנים כנגד הצרפתים, עם ניחוח לאומני לא נעים. אבל אם נתעלם מכך, האנקדוטות של פון קלייסט עוסקות באהבה, ביצרים, במאבק ובמלחמה באופן קצר ומדויק.
את האסופה ליקט ואייר, מקס ליברמן, הצייר היהודי-הגרמני. ליברמן בן למשפחת סוחרים אמידה, העמיד את הגרמניות שלו לפני היהדות, וזכה לכבוד רב, ובכלל זה לנשיא האקדמיה הפרוסית לאמנות, נפטר ב-1935, ו"זכה" שתמונותיו יאסור לתצוגה. היכולת שלו להציג בשרבוטים ובקווים לא רבים את המתרחש ואת הפואנטה בסיפורי פון קלייסט, מחזקת את עוצמת הדברים, ובמקרה זה היא חלק חשוב בהגשת האנקדוטות.
[גם ליברמן עצמו היה ידוע באמרות השפר שלו. אחת מאמרות השפר המזוהות ביותר עימו היא תגובתו למפגני הראווה של המפלגה הנאצית: "אני לא יכול לאכול הרבה כמו שאני רוצה להקיא"].
#ספר בעצם ספרון של סיפורים קצרים, חדים ומעוררי מחשבה. השפה אולי ארכאית, והתקופה אחרת, אבל הדברים צריכים להינשא בכל תרמיל.
תקראו ותהיו נחמדים באריכות.
ויש גם שיר