"אבל מעל לכל היה לי אוסף של רגעים. את כולם רשמתי וארזתי בזכרוני. מכל אוספי זה שנשאר לי, היחיד שעודנו גדל".
אביגדור דגן חי עד גיל 94 ונפטר ב-2006, ב-1982 התפרסם בעברית ספרו האוטוביוגרפי על ילדותו בצ'כיה, בעירה הקטנה, עם משפחתו המצומצמת והאוהבת - 'מינואט' (דביר, 1982). מבט מרחוק על האנשים, הנהרות המתמזגים יחדיו ועל החלומות ועל הזכרונות.
מינואט הוא הקיצור של השם באנגלית and the clock played a minuet
זהו הרגע הקסום והמקשר בין אמו ואביו של דגן. ריקוד הדמויות בשעון כל שעה עגולה, והריקוד אליו היו מצטרפים הוריו, סמל האהבה והזכרון.
עוד יש בספר, דמויות העירה, בני המשפחה המיוסרים, סיפור אהבה בסגנון רומיאו וג'וליה שנפתר בזכות האסטרטגיה המחושבת של האם, והצלת פושע נמלט ומדמם בזכות האימפולסיביות של האב, אוספים שונים ומשונים, דמיונות וחלומות.
#ספר של אביגדור דגן שופע אהבת אדם, דמיון ורגש. מומלץ ביותר [את בינת השכוי כבר קראתם נכון?]
נחמדות זה המוטו של הספר, ואם תקראו אותו תהיו שכאלה.
ויש גם שיר [ידעתם שהוא עוד מעט שוב בארץ?]