• בעז זלמנוביץ

קריאות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה


מתוך תערוכת צילומי ניצולי שואה החיים בשוודיה - צילום בעז

"שני כוחות ניתנו לנו: זכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזכרונות. היינו נעשים עבדים לזכרוננו, לאבות אבותינו. קלסתר פנינו לא היה אז אלא העתק של דורות עברו. ואילו היתה השכחה משתלטת בנו כליל - כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש?" ברל כצנלסון, מהפיכה ומסורת מתוך: במבחן, ת"א, תרצ"ב, ‏1935.


לקראת היום הקשה, אספתי מקצת מהספרים שקראתי על השואה בהקשרים שונים ובסוגות שונות בשנים האחרונות ולא אספתי לבלוג [קישורים לחלק מהספרים בעניין המומלצים בבלוג - היסטוריות חדשות של הנאציזם; עם בוא הזיכרון...; השעון; הפסגה; רשימת האימהות].


שער 'על זיכרון ושכחה' של אמיר השכל

תא"ל (במיל') אמיר השכל שואל למה כ-50% ממכם יודעים מי הוא מרדכי אנילביץ', חלק מועט ממכם יודעים מי הוא טוביה ביילסקי, ואולי בודדים שמעו על סמיון זורין (אני לא ידעתי עליו לפני הקריאה). יותר מכך השכל מנסה לבחון למה זה כך. ב'על זיכרון ושכחה' (שורשים, 2016) ישנם שני חלקים. בראשון מתוארים דמויותיהם וקורותיהם במלחמת העולם השנייה והשואה של: סמיון זורין שהנהיג מחנה משפחות במסגרת הפרטיזנים ביערות בבלארוס, והציל מאות יהודים. גם טוביה ביילסקי ואחיו הנהיגו ביערות מחנה משפחות. עליהם אנחנו יודעים יותר, או לפחות שמם מצלצל מוכר כי עשו עליהם סרט. מרדכי אנילביץ' זכה בתהילה, כאשר דמותו כאחד מראשי המרד בוורשה, שימש סמל לגבורה בתקופת השואה. בחלק השני נבחנות הסיבות למה דמויות מסוימות נכללות בזיכרון הקולקטיבי ומשמשות סמל ואילו האחרות לא. השכל בוחן זאת תיאורטית בקצרה ובאמצעות בחינת השפעת התקשורת על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי. דומה שבמקרה הזה התשובה היא ברורה. אבל השכל גם שואל למה אנחנו בוחרים כסמלים דמויות שהובילו בגבורה לאבדון - מצדה, בר-כוכבא, ועוד = אנילביץ'; ולא כאלה שגבורתם הייתה בהצלה ושמירת חיי יהודים = זורין וביילסקי. #ספר על דמויות חשובות ונשכחות ועל שאלה חשובה - למה אנחנו זוכרים כציבור? [את הספר, כמו את שני ספריו הקודמים מוכר אמיר בעצמו, ואת עלות הספר 60 ש"ח הוא תורם ל'עלה נגב' ולניצולי שואה אז תכתבו לו ב - haskel1@bezeqint.net]


שער 'גטו וילנה' של אברהם סוצקבר

'גטו וילנה' של אברהם סוצקבר (עם עובד, 2016). סוצקבר, המשורר האידי, שרד את החיים בגטו וילנה. כתב את אחת מהעדויות הראשונות של השואה. חשיבות נוספת הוא תיאור הגבורה הנובעת מהרצון לשמור על התרבות, החינוך והערכים במקביל או כחלק ממאבק ההישרדות הפיזי. דיווח קר, מקפיא ועם זאת אישי ומרגש של המאבק לחיים ולמוות בגטו וילנה. אברהם סוצקבר, המשורר, זוכה פרס ישראל לספרות יידיש, שרד את שנות הגטו בוילנה, את הרעב, את מוות הקרובים, את המרצחים הסדיסטים בגטו מתאר את כוח החיות והרצון הכביר לשמור את צל האנוש ואת התרבות היהודית. תיאורים כמו דיווחים יבשים אינפורמטיביים על השמדה הפיזית - הרצח של יהודי וילנה וסביבתה, בורות ההרג בפונאר, על ההשפלה והאכזריות המטורפת השיטתית של הנאצים, ועל הניסיון לשרוד פיזית ולשמור על צלם אנוש. סוצקבר מתאר את חיי התרבות, העבודה, הקמת המחתרות ואת הדילמות של מי ישרוד ומי ימות. את הניסיון לאחז בתקווה, ולו הכי קלושה, ואת הניסיונות לנפץ את ההכחשה של ההשמדה. #ספר מסמך תיעודי חשוב מאוד על התקופה החשוכה ועל המאבק לשרוד. אני לא נוטה לכתוב 'ספר חובה', אבל זה כן ספר חובה.

שער 'באבי יאר' של אנטולי קוזנצוב

קוזנצוב שהיה בן 12 כאשר הנצאים כבשו את קייב, כתב על החיים והמוות תחת הכיבוש, האימה, הרעב והטרור הרצחני. תיאורו חשוב משום שהוא תיאור של לא-יהודי. גם הוא מתאר את 'הבנאליות' של הרוע: "הריני מדגיש שוב, שסיפרתי לא על משהו יוצא-דופן, אלא על עניין רגיל, שהיה שיטה, שנתרחש היסטורית אתמול, כשבני-האדם היו כאלה ממש, כפי שהנם היום" מבט מזווית נוספת על מלחמת העולם השנייה, השואה ובאבי יאר. מבט מהצד האוקראיני. כ-50000 יהודים נרצחו בערוץ בבאבי יאר, מתוכם כ-38000 במשך יומיים בסוף ספטמבר 1941. בנוסף אליהם כ-100000 שבויי מלחמה רוסים, צוענים , חולי נפש ואוקראינים. אנטולי קוזנצוב מתאר ב'באבי יאר' (עם עובד, 1968) את שנות הכיבוש, הטירוף, הרצח וההישרדות שלו ושל משפחתו הקרובה. קוזנצוב מביא את מבטו האישי וגם עדויות של ניצולים בגיא ההריגה. כביכול סקירה היסטורית יבשה, אבל היא לא כזו. סיפורו מביא את המאבק והסבל של מי שהיה תחת הכיבוש הנאצי, וכתמיד בסיפורים האלה את החצנת והקצנת האופי של האדם לטוב ולרע. #ספר על מאבק הישרדות בימי האימה של לא יהודי. מומלץ ביותר. "כאנו צופים באתמולנו, אנו חושבים על העתיד. היקר לנו מכול - החיים. אותם יש לנצור. הפאשיזם, האלימות, המלחמות חייבים לסוף, להישאר רק בתוך הספרים על העבר. עם שאני מסיים אחד מהם, הריני מאחל לכם שלום."


#ספר או ספרים ליום השואה ולתמיד.


ויש גם שיר:

הגדנה בנות אושויץ

בנות דכאו אמרנה:

ראיתן את אהבתי שלי ?

#ספר #שואה #קוזנצוב #השכל #סוצקבר



66 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com