
בחודשים האחרונים אני מתעניין בלחימת צה"ל בלבנון טרם מלחמת לבנון הראשונה, היא מבצע של"ג. מקריאת החומרים ומפגישות עם חלק מאנשי התקופה - מומחי המודיעין ואלה שעמדו במוקדי הלחימה, אני למד על התפתחות והתרחבות הלחימה כנגד המחבלים הפלסטיניים אשר נאחזו בדרום הלבנון, בתחילה ב'פתחלנד' ובמחנות הפליטים. חדירתה של המאסה הפלסטינית ללבנון הביאה לא רק להפיכת גבול הלבנון למוקד הטרור, אלא גם לערעור האיזון הבלתי יציב של לבנון ולמלחמת האזרחים. כפי שלושת עוקבי שמו לב קראתי על כך קצת בחודשים האחרונים. עם כי בעיקר למדתי על מחצית שנות השבעים של המאה הקודמת ואילך, על הקמת 'הגדר הטובה' ועל אזור הביטחון רגע לפני 'אורנים גדול'. עם קשר גדול להתפתחות האיום מכיוון צפון, ולהשתנות האויב, כפי שאנחנו אוהבים לומר כיום, התבוננות על תגובות ישראל והשיטות בהן נהג צה"ל מראשית המאבק במחבלי ה'פתחלנד' עד 1982 [וגם אחר כך] יכולה אולי להצביע על התגבשות תפיסות מבצעיות ודרכי פעולה בהמשך, ואולי גם ללמד אתנו משהו שיסייע בחשיבה על העתיד.

אולי. בכל מקרה, כאשר שוטטתי בין מדפי הספרייה הצנועה של המחלקה להיסטוריה של צה"ל בחיפוש אחרי מקורות גלויים נוספים בעניינים הללו, מצאתי את החוברת הצנומה 'פשיטה משורינת לפתח-לנד' שכתב זאב שיף והוצאה על ידי ענף הדרכה והסברה של קצין חינוך ראשי. מדובר בתיאור מבצע קלחת 2 שעליו פיקד מפקד חטיבת השריון 188, אל"ם משה בר כוכבא (בריל). בחודשיים של אפריל וראשית מאי 1970 ביצעו המחבלים למעלה מ-60 פעולות עוינות שפגעו ב-22 ישובים בצפון, והמוראל לא היה גבוה. במאמר שפורסם ב-1988 ב'מערכות' כתב בריל, שהרבה לכתוב בענייני צבא: "צה"ל הגיב באמצעים שגרתיים - מארבים, פשיטות, הפגזות ארטילריות והפצצות מהאוויר. תגובה זו גרמה אבדות מועטות למחבלים, ולא גרמה הביאה להפסקת פעילותם או לצמצומה. חוסר היעילות של הגמול השגרתי הביא לתפיסה חדשה בצה"ל אשר דגלה בתגובה תוקפנית ונועזת השמדת בסיסי המחבלים בחדירה עמוקה לשטחם כדי להפסיק את פעילותם לתקופה ממושכת. תכניות הגמול של המטכ"ל השתנו בהתמדה בהתאם לנתוני מודיעין על פעילות המחבלים ותפיסות שונות. בסוף תהליך התכנון גובשה תכנית "קלחת" 2 שהחידוש העיקרי בה היה הפעלתה של חטיבת שריון נגד המחבלים, שהתמקמו בשטח הררי".

Comments