• בעז זלמנוביץ

"סרן קדימה" - מלחמותיו של גריגורי קליין



שער 'חייו של חייל' מאת גריגורי קליין

לאחרונה קראתי כמה מאמרים שנמצאים בהכנה על 'הלוחם היהודי' בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. על פי הערכות: "למרות הרדיפות בימי סטלין ועושי-דברו, ולמרות האנטישמיות ששררה, מספר הלוחמים היהודים בצבא האדום ובקרב הפרטיזנים היה כ-500,000 (כחצי מליון!) – מתוכם נפלו בקרבות כ-200,000(!) לוחמים יהודיים בחזיתות השונות." עוד נחזור לרדיפות. בכל מקרה אחד המאמרים עוסק בגנרל-פולקובניק (גנרל קולונל) יעקב קרייזר, שהיה היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בקרב היהודים בצבא האדום ומפקד נועז. קרייזר היה מפקד ארמיה 3 שבהנהגתו נחלצה באוקטובר 1941 מכיתור גרמני ונסוגה כ-300 ק"מ במשך ארבעה שבועות. במהלך הנסיגה נפגש קרייזר במקרה עם רס"ן גריגורי קליין שהיה סגן ראש המטה למבצעים של בריגדת הטנקים העצמאית ה-42. קליין, לאחר שהבריגדה ספגה אבדות קשות ולאחר נותר יחידי מסגל מפקדת הבריגדה, ריכז את שרידי הכוחות: "החלטתי לקחת פיקוד על הכוחות האלה. ריכזתי את כולם ביער הסמוך, הוריתי להתארגן ללינה, הצבתי אבטחה היקפית ושיגרתי חוליות סיור [...] בחמש בבוקר ערכתי מסדר, והודעתי, כי מרגע זה אנו פועלים ככוח מאוגד עצמאי וכי אני נוטל על עצמי את סמכויות הפיקוד. חילקתי את הכוח ליחידות משנה, מיניתי מפקדים, הקמתי מטה קטן..." [עמ' 99]. בדרך פגש קליין את קרייזר מפקד הארמייה: "התייצבתי מייד בפני הגנרל, יחד עימו היה חבר המועצה הצבאית של הארמייה. מצאתי אותם סועדים לבם בתפוחי-אדמה, לחם שחור ומלח," [עמ' 101]. כך בשיא השפל של הצבא האדום נפגשו שניים מתוך היהודים הרבים שנטלו חלק בקרבות העקובים מדם של המלחמה. על המפגש מספר קליין בספרו המרתק והמקצועי - 'חייו של חייל - סיפורו של קולונל יהודי בצבא הסובייטי' (מערכות, 1988 תרגום מרוסית: נחמיה בורגין).


רקפת בסלע - צלם בעז זלמנוביץ (גלבוע, 2021)

באוטוביוגרפיה הצנומה (215 עמודים) שני מוטיבים עיקריים - האחד - יהודי כמפקד ואיש מטה בצבא האדם; והאחר - איש הצבא המקצועי. קליין נולד שבשנת 1902 בליטא באחת מאותן עיירות של תחום המושב, אביו נפטר כאשר היה צעיר. במלחמת העולם הראשונה נדחקה-גורשה המשפחה לתחומי רוסיה. קליין עבר הכשרה כעוזר רוקח וב-1918 התנדב לצד האדום במלחמת האזרחים ופעל בתחומי החובשות והרוקחות ובכך קשר גורלו לצבא: "החלטתי שזה הזמן להגשים את חלום הילדות שלי - להיות איש צבא. מכיוון שהייתי בן 15 בלבד, ונראיתי צנום מאוד הוספתי שנתיים וחצי לגילי האמיתי כדי שיגייסו אותי. מאז נקשר גורלי עם הצבא לכל החיים; שלושים שנים הייתי איש הקבע, ולאחר צאתי לגמלאות המשכתי לעבוד עשרים שנים נוספות כמרצה בקתדרות הצבאיות של המכללות להשכלה גבוהה במוסקווה." [עמ' 19]. לאחר סיום מלחמת האזרחים עשה קליין הסבה לחיל הרגלים ועבר קורס קצינים. הוא מפקד על מחלקה ופלוגה במשך שנים וחותר להשכלה צבאית-מקצועית כל הזמן, ומשמש לפרקים כמדריך בקורסים שונים. קליין עבר הסבה לשריון במסגרת בית הספר לשריון בקזאן שם התאמנו והכשירו הגרמנים את עצמם לקראת המלחמה הבאה. לאחר סיום ההכשרה הוא ממונה לראש מטה גדוד טנקים. ב-1935 הוא לוקח חלק בתמרונים הגדולים באזור קייב. שם תורגלה תפיסת הקרב לעומק ומבצע לעומק של טוּכאצֶ'בסקי. כפי שכותב קליין: "למרבה הצער, הלקחים שהופקו בתמרון קייב נשכחו. כל מפקדי הגיסות, הדיוויזיות, הבריגדות ורבים ממפקדי החטיבות הוצאו להורג בפקודת סטלין." [עמ' 47]. גם קליין נעצר ונכלא למשך שלוש שנים. בתחילה הוא מתאר את תחילת הטיהורים הגדולים, בהם נאסרו ונחקרו אחד אחרי השני רבים מהמפקדים: "באותם הימים התקשיתי לישון בלילות - האזנתי בדריכות שמא הגיעה מכונית האסירים השחורה כדי לקחת אותי." [עמ' 53]. כאמור הוא נאסר בדצמבר 1937. למזלו, היה זוטר יחסית ופרצה המלחמה לפני שמת או נרצח. הפרקים העוסקים בכלא מעוררים עניין בהקשר של ההישרדות הנפשית במקום שבו יכולים לבוא ולהרוג אותך בלי סיבה. בינואר 1941 משוחרר קליין מהכלא, אבל ללא זיכוי ולכן נשא את תווית של "אויב העם" [עמ' 79], דבר המכביד עליו נפשית וגם מעשית. אחרי המתנה וביורוקרטיה ענפה ופחדנית הוא מוצב כעוזר למבצעים במטה בריגדת טנקים קלים ה-24, ושוקע בעבודה ובאימונים. ללא פיקוד בכיר מנוסה שחוסל, ועם ציוד נחות ניגף בקיץ וסתיו הצבא האדום כנגד העוצמה הגרמנית, עד שהמרחקים, הבוץ והקור עצרו אותה.


תמונת מצב - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2021)

המלחמה מוצאת את קליין בבריגדת הטנקים 42, וגורלה כבר תואר קודם. קליין ממשיך בתפקידי מטה-מבצעים ובדצמבר 1942, כאשר הוא עוזר למבצעים בגיס, וכנוהגו הוא יוצא קדימה להעביר פקודות ולהתרשם האם מדווחים דיווחי אמת: "בנסיבות אלה כל התקדמות או כיבוש מוצב אויב נחשבו להצלחה ודווח מיידית למפקדת החזית. לפעמים הדיווחים לא תאמו את המצב בשטח. כדי להיות בטוחים נשלחתי לא אחת על-ידי מפקד הגיס כדי לאמת את הדיווחים." [עמ' 127], הוא נפצע קשה. לאחר תקופת החלמה הוא מוצב במטה הכוחות המשוריינים והממוכנים במחלקה ללימוד וליישום לקחי הקרבות: "הכוונה הייתה לנתח בעיות ארגוניות וטקטיות-אופרטיביות בצורות קרב ומבצעים לסוגיהם; המידע הופק באמצעות דו"חות של גייסות וארמיות בתום המבצעים, שיגור קציני המחלקה לכוחות הלוחמים; בדיקת סוגיות טקטיות ואופרטיביות תוך כדי הקרבות. ההפצה והיישום של לקחי המלחמה נעשו בדרכים האלה: הוצאו ספרים ודו"חות מידע על מבצעים חשובים; ניתנו הרצאות על-ידי גנרלים וקצינים בחזית ובעורף על מבצעים חשובים." [עמ' 134-133]. בתפקיד זה נושא קליין עד סיום המלחמה. הפרקים הללו יש בהם ענין לאיש הצבא המקצועי. לאחר סיום המלחמה ממשיך קליין בתפקיד מחקר וההכשרה, אבל במקביל מתגברת האנטישמיות הממסדית שבהובלת סטלין. קליין מתאר את התקופה ואת השפעתה עליו, ובכלל זה ניסיונותיו לחזור ליהדותו, גם אם לא במובן הדתי. הוא שב לחפש את שרידי משפחתו, ונפגש עם אנשי תרבות. מכיוון שנדחק לא רק בקידום אלא גם בתפקידים, הוא יוצא לגמלאות. יהדותו מקשה עליו למצוא תפקידי מרצה במוסדות נחשבים, אבל הוא מתעקש ומלמד נושאי צבא במשך עשרים שנה. בעקבות עליית בנו היחידי לישראל בראשית שנות ה-70 עלה קליין ב-1978 לישראל, וב-1986 קיבל מידי שר הביטחון, רבין, דרגת אל"ם של כבוד. בטקס אמר: "כל חיי היו קשורים בצבא, ואת שירוי הצבאי התחלתי זמן רב לפני המלחמה בנאצים. אנחנו, חיילים יהודים ולא יהודים, לחמנו בנאצים - האויב הנורא ביותר של כל העמים ובייחוד של עמנו, ניצחנו את האויב, אך עלינו לזכור תמיד - עמנו איבד שישה מיליוני אחים ואחיות. אסור כי דבר זב יקרה שנית. כחייל ותיק אני מבקש מילדי, נכדי, ומכל החיילים הצעירים של ישראל - היו נאמנים לארצכם. זכרו ליהודים יש רק מולדת אחת - ישראל. שמרו עליה!" [עמ' 215]. למרות הפאתוס של המשפטים האחרונים, ספרו של קליין הוא דו"ח בהיר שממעט ברגשנות, אבל יש בו תיאור הן של הצבא הסובייטי לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, והן סיפור אישי של יהודי בצבא האדום. אגב, קליין פרסם כנראה כמה וכמה מאמרים וספרונים בכתבי העת של הצבא האדום, מעניין היה למצוא אותם ולתרגמם.


#ספר - אוטוביוגרפיה של איש צבא יהודי בברה"מ. דוח של יהודי ושל איש מקצוע. סיפור מעניין שניתן ללמוד ממנו. לא רק לצוותי הלמידה וההיסטוריה במטכ"ל, ולא רק לראשי מטות באוגדות ובחטיבות.


חיסון או שניים, מסיכות ושיקול דעת. תקראו תהיו נחמדים.


ויש גם שיר

עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון

פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון

ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי

אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי.

#ספר #קליין #חייו_של_חייל #מערכות #ברית_המועצות #הצבא_האדום

131 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com