נכון שהרשתות החברתיות ממכרות אתנו, מבזבזות את זמננו ומשמשות בעיקר מכרה זהב לברונים השודדים של ימינו. לא היינו צריכים איזה סרט בנטפליקס בשביל לדעת זאת, אלא לקרוא כמה ספרים ומאמרים בעניין, אבל לרובנו לא היה זמן לקרוא כי שוטטנו ברשת לכודים בסבך. בכל מקרה צוקרברג שרוצה שנייצר תנועה בשרתים שלו, משתמש גם ב'זיכרונות', מעלה כל יום נשכחות ממה שעשינו ביום הזה ממש. האמת ש"עשינו" לא בדיוק מתאר את המעשה, אך אם אנחנו כבר משחיתים את הזמן, אמרתי לעצמי: בוא נראה מה קראת או סיכמת ב-22 בספטמבר מאז נפלת למלכודת, וגם איך התפתחת בכתיבת הסקירות. אז נברתי ב'זיכרונות' והעלתי את הספרים הבאים המעידים על התעניינותי בצבא ובמלחמה, אך גם על חיבתי להוצאות העצמאיות - 'תשע נשמות' ו'לוקוס'. וגם על התפתחות המוטיב ההיסטרי - 'תקראו ותהיו נחמדים' וגם על השירים שהתחלתי מצרף בסוף הסקירה.
22 בספטמבר 2012 אחרי התלבטויות קראתי את ספרו של דני חלוץ - 'בגובה העיניים' (ידיעות ספרים, 2010) - להלן המסקנות: צריך לקרוא כדי להבין את דרכי המחשבה של חלוץ, המלמדים על כמה מהתופעות שרואים בדרכי התכנון והחשיבה של צה"ל גם היום, ועל ההבדל בין צה"ל והצבא הזר והידידותי לפעמים (חיל האוויר). הספר נע בין תיאור מרתק של הטייסת האחת במלחמת יום הכיפורים לבין התנקמויות קטנוניות והשתלחויות ב"עמיתים" (בוגי בראשם). חובה למי שרוצה ללמוד על שקרה כאן רק לפני שנים מועטות, במלחמה נוספת בלבנון.
ספר נוסף שסיימתי באותו היום (לומד אותו כבר כמה שבועות) - 'מגביהים עוף - חיל האוויר - אתגרים ומשימות' (משרד הביטחון - האוניברסיטה המשודרת, 2011) קובץ הרצאות מעניינות על חיל האוויר (תודה לרוני אמיר שערך ונתן לי את העותק). ניתן ללמוד על רוח חיל האוויר יותר מכל, כמו גם על עניינים אחרים כמו המערכים השונים, המשמעות של הטכנולוגיה, מודיעין לאוויר ועוד. כמובן במגבלות ההרצאות. מוטיב חוזר: חיל האוויר תופס עצמו כעמוד התווך של תפיסת הביטחון של ישראל כפי שעיצב אותה בן-גוריון (שנות החמישים). אין ספק שכדי צריך לטוס בקרב צריך ביטחון עצמי גבוה מאוד מאוד, אבל "לחיל האוויר יש חבורת פיקוד שאין שנייה לה בשום מקום אחר, ולכל אורך מדרג הדרגות" זה לא קצת מוגזם... אפילו אין מקום שני... בחיאת... בכל מקרה מומלץ לחובבי הסוגה.
חלפו ארבע שנים והגענו ל-2016 מבלי שסיימתי או סכמתי ספר ב-22 בספטמבר, אבל הנה מתחיל רצף. הוצאת תשע נשמות שמביאה לנו בדרך כלל ספרים גדולים ברוחם ובתוכנם, אך צנומים במספר הדפים, הוציאה לאור ספר גדול ברוחו ובתוכנו, והפעם גם מספר הדפים גדל. 'מזל קטן' של הסופרת הארגנטינאית קלאודיה פיניירו (תשע נשמות, 2016) מספר בגוף ראשון את סיפורה של אישה השבה אחרי 20 שנה למולדתה, אחרי שנטשה אותה ואת כל עברה בעקבות אירוע טראומטי. היא חוזרת אל לב המקום שבו השתנו חייה, ואל המקומות והאנשים שנטשה. האם השינויים, המסכות והחסמים ששמה ישברו? האם ניתן להחזיר את הזמן האבוד? פיניירו מספרת כל זה, כביכול, ללא מלודרמה מיותרת, אך יוצרת מתח רגשי לאט-לאט, טיפת מידע נופלת על קודמתה. #ספר מומלץ בגלל השאלות שהוא מעלה, והעלילה המושכת אותך כמו פני נהר שקטים שמתחתן המערבולות. (וגם בפורמט גדול, תשע נשמות עושה את המלאכה נכון). תקראו ותהיו נחמדים.
כותלי היא ציפור שיר. נל זינק כתבה סיפור על ניכור, אקולוגיה ובלגן בחיים שבו יש לכותלי תפקיד מפתח בפתיחת הסיפור והתנעתו - 'הכותלי' (לוקוס, 2016 [תרגום מיכל שליו]). המספרת מתחתנת לצורך נוחות ואי-עבודה, אבל הדברים מסתחררים אחרי הפגיעה בכותלי. סגנונה של זינק מהיר עד כדי מסחרר (לטעמי קצת יותר מדי), עוקצני וציני (שזה טוב). האם זה דיון על כך שאנשים רוצים להציל נהרות במרכז אירופה וציפורים, אבל לא יכולים לקיים יחסים בין-אישיים? לא ברור, אבל זה לא חשוב. יש בספר כביכול שקט, אבל סערה נפשית גדולה. #ספר על אנשים, יחסים ואקולוגיה. לא לכל הדברים כנראה יש פתרון. תקראו גם על אנשים וציפורים, זה יעשה אתכם נחמדים. והשיר? די שקוף מה הוא.
ב-2017 - על הכריכה מובא ציטוט (מאחרית הדבר): כשהסוריאליסטי מתחפש לריאליזם מושלם". אין לי מושג מה זה סוראליסטי ומה זה ריאליזם או ריאליזם מושלם, אבל 'עשרה ימים ברה' שכתב סרחיו ביסיו (תשע נשמות, 2017 ותרגם מצוין ארז וולק) היא נובלה מרתקת ומאתגרת. זוג מגיע לירח דבש לאי. בבוקר זה נוחת על הבעל. הוא לא אוהב אותה. מה יעשה מכאן ואילך? מה היא תעשה? האי מאוכלס בדמויות שונות ומשונות, בציפיות שונות, תחושות הזמן והמרחב משתנות ומתעוותות (זה סוריאליזם?). ומה הבעל שבעמוד השני מגלה לעצמו ולנו שהוא לא אוהב אותה יעשה? רגשותיו ומבטו של הבעל עומדים במרכז הספר, ודרכו אנו מנסים להבין את מחשבות ורגשות הדמויות הנוספות. ביסיו מריץ אתנו ואת גיבוריו על פני האי, מדמות אחת לשנייה, מחלק אחד לאחר, מרגש אחד למשנהו ושואל אתנו מה היינו עושים כאשר המסך מוסר מהאשליה של התאהבות (או מכל אשליה אחרת), ואנחנו צריכים לחזור מההימלטות של הנופש והחופש לאפרוריות הקיום וחיי היום יום. #ספר קצר, קצבי, מרחף על אשליות, על נופש ועל נפש. מומלץ ביותר. תקראו גם בחופש, זה יעשה אתכם נחמדים. ושיר.
באותו היום סיכמתי עוד ספר של תשע נשמות שהפכה להוצאה החביבה עלי עם עוד כמה. אני מנוי על ספריה, במלוא מובן המשמעויות. וואו, אכן מכה במוח, הספר הזה. רפאל פינדו, עוד ארגנטינאי חסר מנוח וגבולות (אם כי ז"ל), כתב ספר אפוקליפטי על סוף האנושות שמאלה - 'פלופ' (תשע נשמות, 2017. תרגם גם את זה מצוין ארז וולק). בוץ. גשם מתמיד. אכזריות. מלחמת הישרדות. מעמדות. טאבו ואיסורים. 'פלופ' נולד לבוץ ואל הבוץ הוא חוזר. סיפור חייו ושל הקבוצה אליה הוא שייך. בפרקים קצרים מתוארת התקדמותו במעלה המעמדות והדרגות. חיים של מאבק מתמיד. הכל ניתן לשימוש ומי שמפריע ממוחזר. יש לא מעט ספרות של קץ האנושות, של העולם שאחרי מה שנשאיר או לא נשאיר, אבל פינדו עושה זאת בנוקבות עם מעט מילים אבל בתמונות בהירות וקשות חסרות טשטוש וריכוך. #ספר על מלחמת קיום בעולם שחרב. מילים ותמונות שחובטות. מומלץ ביותר. גם ב'פלופ' ספרים נותנים יתרון, ואתכם הקריאה תעשה נחמדה. ויש גם שיר וגם. אתמול ראינו ב-VOD את סרט הארגנטיני-ספרדי 'סיפורים פרועים' של הבמאי דמיאן סיפרון. אותו מוח קודח של פינדו וביסיו. מומלץ.
"האסטרטגיה שלנו שאפה מאז ומתמיד לאלץ את האויב להילחם בתנאינו אנו; אך מעולם לא ציפינו מהם לשתף פעולה". לפני שנתיים ב-2018 עסקתי בהכנה לפרסום של אחד ממחקרי המחלקה להיסטוריה של צה"ל על חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. במסגרת העבודה קראתי ספרים שנכתבו על העניין. מכיוון שכבר פרסמתי את הסקירות בבלוג, הנה הכוונות לרשומות שסקרו את הספרים. הראשון ספרו של שזאלי רמטכ"ל הכוחות המזוינים של מצרים במלחמה - חציית התעלה #ספר על הצד השני של הגבעה או התעלה. חשוב למי שרוצה ללמוד את מחשבות הצד השני. מומלץ לרוצים להעמיק בלימוד המלחמה הזו והמלחמה בכלל. ויש גם שיר; הספר השני הוא קורות גדוד קורס קציני השריון ומפקדי הטנקים -'גדוד 198 במלחמת יום הכיפורים' שכתבו ישי וקסלר ויהודה טל (משרד הביטחון, 2002). הספר מבוסס על תחקירים וחומרים שאסף מפקד הגדוד במלחמה, עמיר יפה. יפה נהרג בתאונת דרכים ב-1977, והמחברים שאחד מהם, וקסלר, היה צמוד למג"ד במהלך המלחמה השלימו את מלאכה החשובה. שוב חוזרים התיאורים על הקרבות הכאוטיים בימים הראשונים, סיפורי הגבורה, הסבל והמוות (51 מאנשי הגדוד נהרגו). #ספר נוסף על הקרבות העזים, על הגבורה, ועל האש. מומלץ למתעניינים באנשים בקרב.
לפני שנה רק התחלתי לקרוא ספר ולקחתי את בסטר והאיש המושמד לסיבוב ברכבת. וגם כתבתי "עוד שבוע לחגים. תהיו חזקים". כנראה הקדמתי בשנה את ה'תהיו חזקים'. אז תקראו ותהיו נחמדים וגם חזקים.
ויש גם שיר [את הגרסה של דורית ראובני כבר העליתי בעבר, נדמה לי]
#ספר #תשענשמות #לוקוס #משרדהביטחון #ידיעותספרים #חלוץ #חילהאוויר #גדוד198 #שאזלי #ביסיו #פינדו #פיינירו #זינק
댓글