בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com

  • בעז זלמנוביץ

נפגש בקיץ, אבל נשמור על ריחוק חברתי



שער 'אגוסטינו' של אלברטו מורביה

שהם סמיט כתבה בביקורת על ספרו הראשון של אלברטו מורביה, אותו כתב בגיל 16 וחצי - 'האדישים': "זהו רומן שהכפור השורר בו כמו נשמר באמצעות מנגנון בקרת אקלים מילולי משוכלל ותודות למסננים חוסמי חמלה, רוך, אמפתיה וכל רגש אחר המביא להתקרבות בין דמויות לקורא". כך, לפחות חלקית, חשתי כאשר קראתי את 'אגוסטינו' (כרמל, 2001 [תרגום דליה עמית, עריכה ואחרית דבר אריאל רטהאוז]). מדובר על רומן קצר אודות שלהי הילדות של אגוסטינו במקום שבו הגוף והנפש נחשפים - חופשה ממושכת בחוף הים. שם מבלה הילד היתום מאב עם אמו אותה הוא מעריץ, אליה הוא צמוד ועליה הוא חש צורך לגונן, כפי שמתואר במשפט הפתיחה: "בראשית הקיץ, יצאו אגוסטינו ואמו בכל בוקר להפליג בסירה. בפעמים הראשונות צירפה אליהם האם ימאי, אולם אגוסטינו הפגין מורת-רוח כה גלויה בגלל נוכחות האיש המטרידה אותו, שהמשוטים הועברו לאחריותו. הוא חתר בעונג רב בים השקט והצלול של שעות-הבוקר המוקדמות והאם ישבה מולו ושוחחה עמו בנחת, מרוצה ושלווה כמו הים והשמיים, כאילו לא היה כלל נער בן שלוש-עשרה אלא גבר של ממש". אל תוך החיבור, חודר צעיר המחזר אחרי האם ואף מצליח לגרש את אגוסטינו בן השלוש עשרה.


האם מהוותיקן תבוא ישועתינו? - צלם בעז זלמנוביץ

מגורש ממכורתו האם האהובה וסובל מייסורי הפרידה מהילדות, חובר הילד-הנער לחבורת נערים-ילדים. כפי שמתאר זאת טוב ממני אורי ש. כהן: "בחוף "אמריגו וספוצי", שבו מבלים הנערים, אגוסטינו 'מגלה את אמריקה'. בהנהגת המציל הפדופיל, סארו, הנערים מעבירים קיץ בסחיבה ממטעים, בדיבורים גסים ובהתעללויות חסרות רחמים האחד בשני. אגוסטינו, הבורגני ובעל החינוך המוסרי לכאורה, מוצא את עצמו נמשך אל החבורה, המתעללת בו בעקביות. כשהוא מפליג ביחידות עם המציל, הנערים רואים בכך הוכחה למידותיו המושחתות. למרות שבסירה לא התרחש כל מגע, אגוסטינו מקבל על עצמו את הזהות ההומואית שהטילו עליו. המיניות והגסות של החברה האלימה שאליה נחשף מהפנטות אותו, והוא אינו מתנגד לכוחה אלא באמצעות עולמו הפנימי". והעולם הפנימי של אגוסטינו הוא החלק החזק והעוצמה של הסיפור שתווה מורביה. נפשו המטלטלת בין ילדות לבגרות מתוארת בחדות, בבהירות ומבלי להסתיר את הקשיים, המתחים, השאיפות והאכזבות.


#ספר על סוף הילדות, על נסיונות גדילה והתבגרות ראשוניים, אהבת אם והפחד ממנה. גם מבלי להבין את "השכבות המרובות המרכיבות את הספר הקטן הזה (רומן חניכות, רומן פרוידיאני, רומן חברתי)" כפי שכתוב בשער האחרי, הוא מומלץ ביותר.


שער 'מסע בסין האדומה' של מוראביה

כמנהג שהולך ומתקבע, אני חוזר לסקירות שפרסמתי בעבר בפייסבוק, ולא בבלוג. האמת שלא זכרתי שקראתי דבר אחר משל מורביה, עד שקראתי את סקירתו של אורי ש. כהן. אז הנה המלצה על מסעו של מורביה בסין האדומה, למרות לעג הגורל: ב-1966 בזמן שבסין מיליוני נרצחים, נרדפים, מוגרשים, מעוברים, מחונכים מחדש שוב ושוב, העבר מושחת, קונפוציוס התרבות והמסורת הסינית הארוכה מושחתים ומושמדים, יצא הסופר האיטלקי אלברטו מוראביה ביחד עם אשתו דאצ'ה לסיור מוזמן ונשלט בסין. את רשמיו העלה בסגנונו המיוחד, אם כי בלי תיאורים מיניים בספר 'מסע בסין האדומה' (עם עובד, 1971 [תרגום מאנגלית אשר דורי]). במבט מפוקח יחסית ובזווית ראייה ייחודית, מורביה לא מהסס להביע ביקורת, אם כי נראה שהוא לא מודע לגודל ההרס והרצח. את הספר פותח דיאלוג בין המחבר למשהו אחר (בטח מוראביה עצמו) על המשמעות של העוני בסין, על חברת השפע ועושר מהו. ניתוח מרתק ופרובוקטיבי: "כבר אמרנו כי ציביליזציה תעשיתית - הפרשתית היא, ותכליתה הפרש. עתה, מה משמע עושה אדם את צרכיו, שמא מבטא את עצמו?" המשך הספר הוא רשמי סיור, דיאלוגים ושיחות עם מקומיים, מחשבות ובוננויות, כולל סיור בחומה הסינית, בקברי הקיסרים או קבר היחידי שנחשף. הגם שסין נפתחה והשתנתה מאז, יש בתיאורים עצמם עוצמה והם מרתקים. #ספר על סין של לפני 50 שנים בעייני ציניקן איטלקי. מומלץ למעמיקי קרוא.


שמרתם על ריחוק חברתי? תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר - כי כלנו ילדים של היקום. לא?

#ספר #אגוסטינו #מורביה #איטליה #ילדות

25 צפיות