מוולי פורג' למדבריות עיראק - רשומה אורחת של טל טובי

אחרי הצלחה המסחררת של רשומות האורח של יגאל אייל, אייל ברלוביץ ואיתי חימיניס, קבלתי ממורי ורעי, ד"ר טל טובי, מומחה להיסטוריה צבאית המתמקד במלחמות ארצות הברית, שגם קראתי מכתביו על ויטנאם ועל פיתוח אף-15, כמה סקירות. נעלה אותן במהלך התקופה הקרובה. הראשונה היא אודות ספר העוסק בנושא הקרוב ללבי - דוקטרינה, תורות לחימה ומה שביניהן. אחת מהרגלים לפיתוח דוקטרינה (תפיסות ותורות לחימה) הוא לימוד מצבאות זרים. פינקל ושמיר כתבו על זה פעם מאמר - 'ממי צריך ללמוד צה"ל?' אמנם ללימוד מארצות הברית יש לא מעט חסרונות, אבל גם יתרונות בעיקר של נגישות גם לחומרים גלויים וגם לחסויים בין הכוחות המזויינים. הסקירה הראשונה של טובי עוסקת בספרו של Walter E. Kretchik משנת 2011 על U.S. Army Doctrine: From the American Revolution to the War on Terror הנה דבריו [הערות השוליים אחרי השיר. השיר והקישורים באחריותי]:

הצבא האמריקני נולד במלחמה אשר התנהלה מול צבאה הסדיר של בריטניה. במהלך המלחמה שאף גנרל ג'ורג' וושינגטון לבנות צבא סדיר, זאת אל מול תפיסת המיליציה של המושבות, שהתנגדה ל-standing army. וושינגטון הבין כי רק כוח סדיר הפועל לפי דוקטרינות המלחמה שהתפתחו באירופה בשלהי המאה ה-18 יצליח להתמודד מול הסדירים הבריטיים ובכל מהלך המלחמה פעל נמרצות להקמתו של צבא סדיר. רצונו של וושינגטון בצבא סדיר, העובדה כי רק צבא כזה יוכל להתמודד מול בריטניה ותסכולו מהמיליציות מתבררים היטב בעשרות המכתבים שכתב לאישים שונים במהלך המהפכה האמריקנית.[1] אך וושינגטון היה גם איש המעשה.

בחורף המיתולוגי של 1778-1777 חנו כ-3,000 חיילים בלבד ב-Valley Forge. הייתה זו תקופת השפל הקשה ביותר של הצבא הקונטיננטלי, אולם וושינגטון יצר מאותם אלפים בודדים כוח צבאי יעיל אשר התאמן בתרגולות אירופאיות בעזרת יועצים שהגיעו מצרפת ופרוסיה. לאחר תקופת האימון הרגיש וושינגטון כי צבאו מוכן למלחמה מול ה-Red Coats. ביוני 1778 נערך קרב Monmouth שהיה למעשה הקרב הסדיר הראשון בו ניצח הצבא הקונטיננטלי את הצבא הבריטי. אצל וושינגטון התחזקה התפיסה כי רק צבא סדיר המאומן והבנוי לפי המתכונת האירופאית יוכל לנצח את המלחמה. בגישה זו החזיק וושינגטון גם לאחר המלחמה. בנייתו של צבא סדיר חייבה גם כתיבת מערכת מסודרת של הוראות אשר יסדירו את פעולות הצבא בתחום הציוד, אמצעי הלחימה ומעל הכל כיצד יפעל הצבא בזמן שלום ובזמן מלחמה במטרה להשיג את היעדים הלאומיים. במילים אחרות כתיבתה של דוקטרינה צבאית.

מילון המונחים הצבאיים של מחלקת ההגנה מגדירה את המונח דוקטרינה כ: "Fundamental principals by which the military forces…guided their action in support of national objectives".[2] ; הגדרה זו פותחת כל מסמך דוקטרינלי של הצבא האמריקני והגדרה זו מובילה את דיונו של Walter Kretchik בספרו רחב היריעה הבוחן את התפתחות הדוקטרינה של הצבא האמריקני מהמהפכה ועד לדוקטרינות השונות שנכתבו בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21, תקופת ה-Global War on Terrorism. דרך בחינת שורה ארוכה של דוקטרינות, חלקן מסמכי יסוד מעצבים, וכן דיון בפועלם של אישים שהשפיעו על המחשבה הצבאית האמריקנית, נפרש בפני הקורא חיבור מקיף שנותן נקודת מבט נוספת להיסטוריה הצבאית האמריקנית. נקודת מבט המספקת את המימד התיאורטי להבנת ניהול המלחמה ומהלכם של מערכות וקרבות בהיסטוריה האמריקנית.[3]

מKretchik מזהה את אחד העקרונות החשובים במהותה של דוקטרינה. העובדה כי דוקטרינה משתנה בהתאם לשינויים במאפייני שדה הקרב והמלחמה, התפתחויות טכנולוגיות והאיומים העומדים מול המדינה. בהתאם לכך הספר משלב בין ההיסטוריה הצבאית המעשית לבין זו התיאורטית, קרי ההתפתחות המחשבתית של הצבא, והקורא יכול ללמוד על מערכת יחסי גומלין מסובכת זו. כיוון שהספר בוחן גם את המלחמות השונות בהן היה הצבא האמריקני מעורב ניתן לעקוב אחר השינויים תוך כדי המלחמות וכן את הפקת הלקחים לאחר המלחמה.

חמשת פרקי הספר בוחנים כרונולוגית את התפתחות הדוקטרינה הצבאית של ה-Army. זוהי חלוקה הגיונית המתבססת על נקודות ציון מרכזיות בהיסטוריה הצבאית של ארצות הברית, כדוגמת שנות המלחמה הקרה (פרק רביעי). המבוא של הספר מציג, בין היתר, גם רקע היסטורי והדגשת ההשפעה האירופאית על וושינגטון. זהו פרק חשוב אשר מספק את נקודת הפתיחה הבסיסית להבנת פועלו של וושינגטון במהלך המהפכה ולאחריה ומשם ניתוח מעמיק עד לשתי הדוקטרינות המרכזיות שהתפרסמו בעשורים האחרונות:

Field Manual 3-24 Counterinsurgency (2006) ו- Field Manual 3-0 Operations (2008).

למרות שהצבא האמריקני צבר ניסיון מבצעי רב במלחמות נגד כוחות לא סדירים הרי התמקדותו של Kretchik היא בדיון מעמיק על הדוקטרינות שנכתבו עבור המלחמה הסדירה. במילים אחרות הספר שלפנינו מספק את ההיבט התיאורטי לתפיסת ה-American Way of War כפי שהגדיר אותה Russell Weigley. מקריאת הספר ניתן להבין כיצד תרגם הצבא האמריקני את תפיסת ההכרעה על ידי השמדה או התשה לדוקטרינה. טענתו מודגמת היטב בדיונו אודות המלחמה נגד ספרד ומלחמת הגרילה שהתנהלה בפיליפינים, כמעט מייד לאחריה (עמ' 102-95). בשני העימותים הובילה אותה דוקטרינה את פעולות ה-Army. מקרה הפיליפינים יכול לשמש מקרה מבחן לטענה כי הצבא האמריקני התמקד במהלך ההיסטוריה שלו בהכנות לקראת מלחמה כוללת ולא יצר דוקטרינה, שווה בהשפעתה לדוקטרינות עבור מלחמה סדירה, לצורות אחרות של מעורבויות צבאיות שאינן במסגרת של לוחמה כוללת. זאת בניגוד למארינס שסיכמו את שנות מעורבותם והניסיון שצברו באמריקה הלטינית בשליש הראשון של המאה ה-20 בדוקטרינה שכותרתה הייתה Small War Manual (1940). בדוקטרינה זו, שעודכנה בראשית שנות ה-60, עשו המארינס שימוש במהלך מלחמת וייטנאם.[4] הניסיון הרב שנצבר במלחמות נגד גרילה ומנגד ההתמקדות הכמעט בלעדית בדוקטרינות למלחמה סדירה יוצר למעשה פרדוקס אסטרטגי ודוקטרינלי ששיאו נמצא במלחמת וייטנאם. מגמה זו מחייבת הבהרה.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה התאמנו כוחות צבא ארה"ב למען משימה עיקרית אחת: עצירת מסות השריון והרגלים הסובייטים במתקפה עתידית באירופה. כלומר האויב והחזית במלחמה עתידית זו היו מוגדרים היטב. כל תורת הלחימה שעיצב ה-Army התבססה על הדרכים להתמודדות מול מתקפה סובייטית קונבנציונלית עם אפשרות להסלמה ושימוש בנשק גרעיני לסוגיו השונים. אך המציאות הצבאית הייתה שונה וארה"ב נאלצה להתמודד, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, במלחמות מסוג שונה. מלחמה זו זכתה לשם Limited War.

הגוף העיקרי שעסק בלוחמה נגד גרילה, בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, היה ה-CIA, לעיתים בשיתוף פעולה עם הכוחות המיוחדים של הצבא. היה זה למעשה המשך למנדט שקיבלה הסוכנות עבור ביצוע פעולות חשאיות ברחבי העולם בתקופת טרומן. עדות לכך היא שליחותו של אדוארד Lansdale לדרום וייטנאם על ידי מנהל סוכנות הביון Allan Dulles על מנת "... (to) do what you did in the Philippines".[5] ניסיונו העשיר של לנסדייל והלקחים השונים שהופקו, במיוחד ממקרה הפיליפינים עם דיכוי מרידת ה- Huks (1955-1946), לא הפכו לדוקטרינה מסודרת לקראת המעורבות ההולכת וגוברת של ארה"ב בוייטנאם. אם כי McClintock טוען כי הניסיון שנלמד בפיליפינים שימש בסיס למדיניות שעיצב ממשל קנדי ב-1962.[6]

באופן פשטני ניתן לקבוע כי תפיסתו של ממשל אייזנהאואר לאיום הקומוניסטי היה עיצוב אסטרטגיית ה-Massive Retaliation. אך זו הפכה ללא רלבנטית כמעט מייד עם הצהרתה כיוון שהיה ברור כי ארה"ב לא תמהר להשתמש בנשק גרעיני אם לא יהיה איום ישיר מצידה של ברה"מ, קרי התקפה על מערב אירופה. המשמעות המעשית של תפיסה אסטרטגית זו הייתה התמקדות בכוח האווירי האסטרטגי כמי שבאחריותו הבלעדית היכולת להעביר את הנשק הגרעיני אל שטחה של ברה"מ. זרועות הצבא האחרות, שמצאו עצמן כמעט בלתי רלבנטיות, ניסו להתאים עצמן לתפיסתו של הנשיא. Andrew Krepinevich טוען כי התמקדותו של ממשל אייזנהאואר באסטרטגיית ה-Massive Retaliation מנעה מה-Army, שרוב נטל הלחימה בוייטנאם תוטל עליו, לפתח כוחות ודוקטרינות עבור מלחמות גרילה במהלך שנות ה-50.[7]

מRoger Hilsman מי שהיה שעמד בראש ה-Bureau of Intelligence and Research של מחלקת המדינה בממשל קנדי כתב כי הנשיא הבהיר, עם כניסתו לבית הלבן, כי האיום הרלבנטי מצד הקומוניזם לא נמצא במלחמה גרעינית או מלחמה קונבנציונאלית בקנה מידה גדול, כפי שהיה בקוריאה, אלא מלחמת הגרילה המהפכנית.[8] תפיסתו האסטרטגית של קנדי, שנודעה בשם The Flexible Response, חייבה גם בניית מערכת אשר תוכל לתת מענה פוליטי וצבאי לתופעת הלוחמה המהפכנית. יחד עם זאת תפיסת flexible response עליה הכריז קנדי הביאה את הצבא להתמקד מחדש בכוחו הקונבנציונאלי ולהפיק את הלקחים ממלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה.

מקריאת חלק מה-National Security Action Memorandum (NSAM) מתבררת עמדתו הנחרצת של הנשיא קנדי אודות רצונו בפיתוח כוחות, תוכניות ודרכי פעולה נגד תופעת ה-COIN.[9] בהקשר זה ראוי לציון נאומו של קנדי בפני מחזור 1962 של ה United States Military Academy. בנאום זה אמר קנדי כי העשור הבא יעניק לקאדטים אפשרויות שירות שאין כדוגמתם וכי תפקידם לא יהיה רק תפקידי צבא מובהקים.[10] ייתכן כי בכך אנו יכולים לראות כי קנדי הבין את המשמעויות הלא צבאיות של COIN.

הNSAM 2, שפורסם ב-3 בפברואר 1961 ואשר יועד למזכיר ההגנה רוברט מקנמרה, קבע כי הנשיא דרש מהפנטגון שיפעל בשיתוף עם סוכנויות אחרות על מנת למצוא את הדרכים ל"...emphasis on the development of counter-guerrilla forces".[11] במרס 1961 הורה קנדי למחלקת ההגנה ול-CIA לעשות את כל המאמצים האפשריים על מנת להתחיל מהר ככל האפשר פעולות במבצעי גרילה נגד "Viet Minh Territory".[12] לאורנס פרידמן (Freedman) טוען כי הנשיא קנדי היה מוקסם מהפוטנציאל האדיר הגלום בכוחות המיוחדים, אשר ייצגו לדעתו את הדרך העתידית לניהול המלחמות בעולם השלישי.[13]

על מנת למצוא את דרכי הפעולה המתאימות הקים קנדי, באפריל 1961, את Cuba Study Group, בראשותו של הגנרל מקסוול טיילור, מהמתנגדים הבולטים לתפיסת ה-Massive Retaliation. אחת ממשימותיה של קבוצת חשיבה זו הייתה לקבוע איזו מדיניות ארה"ב צריכה לאמץ כנגד תופעת הגרילה המהפכנית. בהקמת של קבוצה זו ניתן לראות את המעבר המחשבתי מ-Counterguerrilla ל-counterinsurgency (COIN). במהלך 1961 פורסמו עוד מספר הנחיות נשיאותיות במסגרת ה-NSAM, שהיו פועל יוצא מדיוני ה Cuba Study Group והדגישו את כוונתו של הנשיא למצוא פתרון לבעיית ה-insurgency בדרום מזרח אסיה.[14] בראשית ינואר 1962 הוקמה ה-Special Group (Counterinsurgency), כיורשתה של ה Cuba Study Group, כתת וועדה מתאמת של ה-NSC.[15] מטרתה של קבוצה זו הייתה להפעיל את כל המשאבים האמריקניים "…with maximum effectiveness in preventing and resisting subversive insurgency in friendly countries".[16] אך בניגוד לקבוצה הקודמת כעת ההתמקדות הייתה בתוכניות ה-paramilitary ובפעולות החשאיות שביצע ה CIA בדרום מזרח אסיה.[17] אחת מהתוכניות החשובות ביותר של הסוכנות בשיתוף עם הכומתות הירוקות הייתה ה- Civilian Irregular Defense Group (CIDG), שהחלה לפעול בדצמבר 1961, בקרב הכפריים, ששכנו באזורי הרמות המרכזיות של דרום וייטנאם.[18]

שלב נוסף בהתקדמות לקראת עיצוב מדיניות ודוקטרינה עבור COIN ניתן למצוא בפרסום ה-NSAM 182, באוגוסט 1962. מסמך זה קבע כי על הסוכנויות הממשלתיות השונות צריכות ליצור מנגנון פעולה שיאחד את כל מאמצי ה-COIN ובכלל זה יצירת דוקטרינה שתתורגם למעשים במקומות בהם ישנה חתרנות קומוניסטית.[19] הדחיפות במציאת דוקטרינה ודרכי פעולה הייתה ברורה ונבעה מהידרדרות המצב הביטחוני בדרום וייטנאם ובהבנה כי צפון וייטנאם ממשיכה להפר את הניטראליות של לאוס.[20] כמו כן התבססה ההבנה, לאור העימותים בהן היו מעורבות בריטניה וצרפת, כי התגבשה צורת מלחמה חדשה – המלחמה המהפכנית – עבורה דרושה מערכת תיאורטית ומבצעית חדשה.

ה-NSAM 182 יצר את מסגרת הפעולה אשר במסגרתה החלו הסוכנויות הממשלתיות השונות לגבש דוקטרינות COIN. עיקר המשא נפל על מחלקת ההגנה אשר רק בכוחה היה להוציא אל הפועל את מדיניות הנשיא. דיונים רבים נערכו במסגרות השונות של מחלקת ההגנה וב-the Joint Chiefs of Staff[21]. הבעיה הייתה כיצד לשלב פונקציות צבאיות ואזרחיות במערכת אחת. כמו כן התפיסה הצבאית עדיין טענה כי חיסול התשתית הצבאית של ארגון הגרילה תביא בהכרח גם להשמדתו הפוליטית.[22] אחד מקציני המטה הבכירים של גנרל Paul Harkins (מפקד מערך הייעוץ האמריקני בוייטנאם) Brigadier General Gerald Kelleher טען בפני דוגלאס פייק (Pike), מומחה ל COIN, כי תפקידו הוא להרוג את הוייט קונג. בתגובה אמר Pike כי גם הצרפתים עשו זאת אך הם הפסידו. תשובתו של Kelleher הייתה: "Didn’t kill enough Vietcong".[23] לכך יש להוסיף כי מערכת היועצים האמריקניים בדרום וייטנאם עדיין העריכה כי האיום האמיתי הנשקף לדרום הוא פלישה רחבת היקף כפי שהיה בראשית מלחמת קוריאה. לפיכך נמשכה כל העת בניית מערכת צבאית אשר תהיה מסוגלת לבלום מתקפה צפון וייטנאמית עתידית.

מBetts מציין שני גורמים נוספים אשר מנעו את הקדשת מלוא הזמן של ה-Army לפיתוח תיאוריות COIN. ראשית, ראשי המטות לא הסכימו להכיר במשמעות האסטרטגית של ה-COIN וכי אין זו משימה צבאית טהורה אלא משימה בעלת מאפיינים פוליטיים מובהקים.[24] טענה זו מתחברת להמשך בנייתו, ציודו ואימונו של צבא סדיר לצבא דרום וייטנאם. שנית, התומכים העיקריים ל-COIN היו היועצים האזרחיים של הנשיא קנדי, כדוגמת וולט Rostow, רוג'ר הילסמן ורוברט קנדי. תפיסת עולמם הייתה כי יש להפעיל את הכוחות המיוחדים ולא את יחידות הצבא הסדירות במבצעים דיביזיוניים או חטיבתיים.[25] כך למשל הצבא ראה במסוקים כמשלבים הן ניידות והן כוח אש כאמצעי לחימה יעיל נגד גרילה.

דרישתו של הנשיא קנדי לפתח כוחות COIN הביאו את זרועות הצבא השונות לפתח כוחות בעלי יכולות למלחמת גרילה. המארינס, בהסתמך על ניסיונו באמריקה הלטינית, טען כי לחיל יש את ההבנה הייחודית ב COIN.[26] הייתה זו אחת הסיבות העיקריות לכך שה Army תמך לבסוף בפיתוח תיאוריות ודוקטרינות עבור COIN ולו רק לא לאבד את מקומו כמוביל את המשימות הלא קונבנציונאליות ובכך לפרוץ את גבול סמכויות הצבא.[27]

ההכנות לקראת מלחמה כוללת עם ברית המועצות, בשנות המלחמה הקרה, מסבירות את העובדה כי הדוקטרינה האמריקנית של ה-Army המשיכה להתמקד בצורה זו של מלחמה. לפיכך רק הגיוני הוא כי התמקדותו של Kretchik בפרק העוסק במלחמה הקרה הוא בהתפתחות הדוקטרינות השונות לקראת מלחמה מול ברית המועצות. מגמה זו התחזקה בשנים שלאחר המעורבות האמריקנית בוייטנאם. בתקופה זו הצבא התמקד בבנייה ושיקום כוחו אל מול מלחמה עתידית מול כוחות ברית וורשה במרכז אירופה. רוב החשיבה הצבאית האמריקנית בתקופה זו התמקדה בפיתוח דוקטרינת ה-AirLand Battle (ALB), כפי שבאה לידי ביטוי במהדורות השונות של ה Field Manual 100-5 Operations.

התפתחויות אלו שעברו על הצבא האמריקני קשורות באופן הדוק להכרזתו של הנשיא ניקסון שתעמוד בבסיס מדיניות החוץ האמריקנית עד ראשית שנות ה-80 – דוקטרינת גואם, הידועה יותר כדוקטרינת ניקסון (1969). בדוקטרינה זו קבעה ארצות הברית כי היא תשלח את צבאה רק אם בסכסוך תהיה מעורבת מדינה בעלת נשק גרעיני, כשהכוונה הייתה לברית המועצות.[28] מדיניות ניאו-בדלנית זו פישטה את משימות הצבא במובן אחד. חוסר סבירות שארצות הברית תצא למלחמה נוספת אלא במקרה של מתקפה סובייטית לעבר מערב אירופה ולפיכך הצבא יכול היה למקד עצמו לקראת עימות כולל עם ברית וורשה במרכז אירופה.

במהלך שנות ה-80 החל להיעשות שימוש במושג Low Intensity Conflict (LIC) וניתן לטעון כי החשיבה הצבאית בתחום ה-COIN, כעת LIC, לא נעלמה אך היא הותאמה לתפקידים שנטלה על עצמה ארצות הברית בעשור זה.[29] המטרה העיקרית הייתה לעזור לממשלות (בעיקר באמריקה הלטינית) במלחמתם נגד insurgents. יתר על כן החשיבה אודות ה-LIC הייתה שולית ביחס להתכוננות של רוב הכוח הצבאי של ארצות הברית בעימות כולל במסגרת NATO או כחלק מתפיסת Rapid Deployment Force (RDF)[30].

המשכה של חשיבה זו היה גם לאחר 'סופה במדבר' במסגרת הפוליטית העולמית של סיום המלחמה הקרה. הצבא האמריקני שכלל את תפיסת ה-RMA ודוקטרינת ה-ALB שנגזרה ממנה ויצר את המושג Transformation ותפיסת ה-Joint Operations[31]. במהלך שנות ה-90 היו מעורבים כוחות ארצות הברית בשורה של מבצעי שמירת שלום אך אלו לא חייבו את הפעלת הצבא בפעולות צבאיות, כפי שהיה בוייטנאם. כעת אומץ מושג חדש: Stability and Support Operations (SASO)[32]. מMark Moyar קובע בפתח ספרו כי "In 1999, Americans view counterinsurgency as passé, as interests only to antiquarians…".[33]

שינוי משמעותי חל רק לאחר שהסתיימו השלבים הקונבנציונאליים באפגניסטן ובעיראק, כלומר במהלך 2003. כעת התרחש רנסנס בכתיבה אודות ה-COIN בכתבי העת הצבאיים, כמו גם בכתיבת הדוקטרינה הצבאית. כך למשל כתב העת Military Review ערך שתי מהדורות מיוחדות (2006 ו-2008) בהן נאספו מאמרים רבים בנושאים מגוונים (היסטוריים ועכשוויים) הקשורים ל- COIN שהתפרסמו בכתב העת מאז 2004.[34] עדות מובהקת לכך היא מדריך השדה FM 3-24, שכותרתו היא Counterinsurgency. זאת לאור זניחת המושג בשנים שלאחר מלחמת וייטנאם ואימוץ שורה של מושגים אחרים (אם כי בעלי מהות דומה), כדוגמת ה-LIC, ה-Military Operations Other Than War (MOOTW) ו-SASO.

כאו אנו מגיעים לפרק האחרון הדן למעשה בשני תהליכים שאוחדו לדוקטרינה אחת. בשלהי שנות ה-90, כפי שראינו, עדיין הפריד הצבא בין שתי צורות מלחמה, המלחמה הקונבנציונאלית וה-COIN. עשור לאחר מכן, עם פרסומה של מהדורת 2008 של דוקטרינת המבצעים (FM 3-0) ניתן לזהות אינטגרציה עם ה FM 3-24 Counterinsurgency, כתהליך הגיוני הנובע מהמשך הלחימה באפגניסטן ועיראק. יש לזכור כי אם פרסום ה-FM 3-0 Operations (2008) עדיין הצבא נלחם בעיראק.

זהו ספר על ה-Army. זו מחקר היכול לשמש בסיס ומודל מתודולוגי לשורה ארוכה של ספרים העוסקים בהתפתחות הדוקטרינות של הזרועות האחרות, דיון משווה, המתח הדיאלקטי כפי שבא לידי ביטוי בדוקטרינות לגבי צורות המלחמה השונות וכן מחקר הנובע מניתוח דוקטרינות ה-Joint Publications השונות וכיצד כל זרוע מתאימה עצמה לתפיסת ה-Joint Operations. בחלק מנקודות אלה נוגע Kretchik אך שוב התמקדותו היא בהיסטוריה של ה-Army ואין לדעתי לצאת בביקורת על כך שלא השווה עם דוקטרינות של זרועות אחרות.

הדיון המסכם של Kretchick מתבקש לאור התזה הכללית השזורה לאורך כל הספר. מקריאת הספר אנו למדים כי ה-Army הוא ארגון לומד המפיק לקחים מן העבר ומנסה להתכונן לעימות הבא. לפיכך מסקנתו של Kretchick היא כי ה-FM 3-0 Operations שפורסם ב-2008 לא יהיה הדוקטרינה האחרונה ואין ספק כי הספר מסתיים בצורה מלאכותית. לדעתי זהו התהליך החשוב ביותר הנובע מקריאת הספר. הספר לא מנתח כל דוקטרינה ודוקטרינה (וטוב שכך) אלא יוצר דיון היסטורי אודות הדרך בה ראה ורואה ה-Army את המלחמה. ראייה זו יצרה את הדוקטרינה שמטרתה העיקרית היא לשמש כלי בהתמודדות מול התופעה האוניברסאלית של המלחמה – החיכוך – אשר עימה התמודדו צבאות בכל מהלך ההיסטוריה. תהליך נוסף הוא הדרך בה תרגם ה-Army את המערכת התיאורטית למערכת מעשית של בניין הכוח (אימונים) והפעלת הכוח (הלחימה) וחוזר חלילה, קרי כיצד תורגמו הלקחים המעשיים לתיאוריה. זהו תהליך ספירלי שהחל ב-1778 בקור המקפיא של Valley Forge וקצהו הגלוי העליון התעצב בחום המעיק של עיראק.

#ספר - רשומה אורחת של טל טובי על דוקטרינה, היסטוריה ומה שביניהן.

שלילי או חיובי? מה שחשוב שתקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר, הזדמנות לשמוע גרסת כיסוי נוספת ל-The Night They Drove Ole Dixie Down

In the winter of '65

We were hungry, just barely alive

By May the 10th, Richmond had fell

It's a time I remember, oh so well

#ספר #טובי #דוקטרינה Kretchick#

מקורות

[1]Tal Tovy, "Militia or Regular Army? The Debate on the Character of the American Army during the Revolution", European Journal of American Studies 1 2010. Available at: http://ejas.revues.org/7814 [2]DoD – JP 1-02, Dictionary of Military and Associated Terms, 2003, 165. [3]עם כתיבת שורות אלה החל להתנהל ב H-War דיון על הקרב האחרון של קסטר. אחת הטענות היא כי קסטר פעל לפי הדוקטרינה הצבאית שהייתה מקובלת בימיו. [4]HQ USMC, Fleet Marine Force Manual 8-2, Operations against Guerrilla Forces (1962). ראו גם: Michael E. Peterson, The Combined Action Platoons: The U.S. marines' Other War in Vietnam, (New York: Praeger, 1989), 16-17. [5]הציטוט מתוך: Mark Moyar, Triumph Forsaken: The Vietnam War, 1954-1966, (Cambridge: Cambridge UP, 2006), 38. לנסדייל נחשב למומחה בלוחמה נגד גרילה ופועלו בפיליפינים בראשית שנות ה-50 תרמו תרומה חשובה לדיכוי התקוממות ה Huks. [6]Michael McClintock, Instruments of Statecraft, (New York: Pantheon, 1992), 172. [7]Andrew F. Krepinevich, The Army and Vietnam, (Baltimore: John Hopkins UP, 1986), 17 [8]Roger Hilsman, To Move a Nation, (New York: Doubleday, 1967), 53. [9] D. Michael Shafer, Deadly Paradigms, (Princeton: Princeton UP, 1988), 104-105; McClintock, Instrument of Statecraft, 161-178. [10]מצוטט אצל: William C. Westmoreland, A Soldier Report, (Garden City: Doubleday, 1976), 38. [11]NSAM 2 to the Secretary of Defense (February 3,1961), subject: Development of Counter-guerrilla Forces, John F. Kennedy Presidential Library, National Security Files [12]NSAM 28 (March 9, 1961), subject: Guerilla Operations in Vietnam Territory. מעניין לציין כי ממשל קנדי עדיין משתמש ב-1961 במושג Viet Minh .טאקר טוען כי פעולותיה הראשונות של הגרילה הקומוניסטית שהחלו במהלך 1959 הן שהביאו לתודעה את המושג וייט קונג. ראו: Spencer C. Tucker, Vietnam, (Lexington: Kentucky UP, 1999), 92. ראו גם: George K. Tanham, Communist Revolutionary Warfare: From the Viet Minh to the Viet Cong, (New York: Praeger, 1961), 126-135. [13] Lawrence Freedman, Kennedy’s Wars, (Oxford: Oxford UP, 2000), 287. [14]NSAM 52 (May 11), NSAM 104 (October 13), NSAM 111 (November 22) [15]NSAM 124 (January 18, 1962), subject: Establishment of the Special Group (Counterinsurgency), FRUS 1961-1963 (vol. 2): Vietnam 1962, (Washington D.C.: GPO, 1990), 48-50. [16]NSAM 124, 49 [17]William J. Rust, Kennedy in Vietnam, (New York: Charles Scribner's Sons, 1985), 64; Shafer, Deadly Paradigms, 20-21.. בנספח ל NSAM 124 נקבעו המדינות הבאות: לאוס, דרום וייטנאם ותאילנד. [18]Rust, Kennedy in Vietnam, 65-66. לסקירה ממצה על התוכנית ראו: Tucker, Encyclopedia of the Vietnam War, 74-75. עוד על ראשית התוכנית CIDG ראו גם: Shelby L. Stanton, Green Berets at War: U.S. Army Special Forces in Southeast Asia 1956-1975. (Novato: Presidio, 1985), 35-48; Francis J. Kelly, U.S. Army Special Forces 1961-1971, (Washington D.C.: Center of Military History, 1989), 19-44. [19]Douglas S. Blaufarb, The Counterinsurgency Era, 73-74; McClintock, Instruments of Statecraft, 170-171. [20] יש לציין כי בפגישות בין אייזנהאואר וקנדי לאחר הבחירות היה הנשיא היוצא מודאג יותר מהבעיות בלאוס. כמו כן עיקר עיסוקו של קנדי בחודשים הראשונים של נשיאותו הוקדשו לעניין לאוס. גם עיקר פעולתם של הכוחות המיוחדים היה בראשית שנות ה-60 בלאוס. ראו: Arthur M. Schlesinger, A Thousand Days, (Boston, 1965), 277. [21]ראו: . Blaufarb, The Counterinsurgency Era, 74-82 [22] Donald F. Bletz, The Role of the Military Professional in U.S. Foreign Policy, (New York, 1973), 236. [23]David Halberstam, The Best and the Brightest, (New York: Ballantine Books, 1993), 185. הספר פורסם לראשונה ב-1969. [24]Richard K. Betts, Soldiers, Statesmen, and Cold War Crisis, (Cambridge Mass.: 1977), 130-131. [25]Betts, Soldiers, Statesmen, and Cold War Crisis, 131. [26]United States Marine Corps, Small War Manual, (Washington D.C.: GPO, 1940), Section 1-1d, pp. 1-2. [27]לדיון מקיף ומעמיק על ההתפתחות המחשבתית בצבא האמריקני ראו: Krepinevich, The Army and Vietnam, 36-42. ראו גם: Robert A. Doughty, The Evolution of US Army Tactical Doctrine, (Combat Studies Institute-Fort Leavenworth), 1979, 25-29; Andrew J. Birtle, U.S. Army Counterinsurgency and Contingency Operations Doctrine 1942-1976, (Washington D.C.: CMH, 2006), 223-228. [28] Jerald A. Combs, The History of American Foreign Policy, (New York, 1986), 406-407. [29]תפיסת ה-LIC שילבה בתוכה COIN, Counterterrorism and Peacekeeping Operations. שילוב זה יצר את ה-FM 100-20 Military Operations in Low Intensity Conflict (1986). [30]כוח נייד המסוגל להגיב למשברים צבאיים ברחבי העולם. הקונספט, שהותווה על ידי צו נשיאותי ב-1977, היה לבנות כוח שיכול לפעול באופן עצמאי ללא הצורך בבסיסי פריסה קדמיים או שימוש במתקנים של מדינות ידידותיות, בעיקר במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. [31]על כך ראו: Romjue, American Army Doctrine for Post-Cold War, 113-130; Sam J. Tangredi, "Assessing New Missions", in: Hans Binnendijk (ed.),Transforming America's Military, (Washington D.C., 2002), 3-28. בספר זה מאמרים נוספים העוסקים במהות הטרנספורמציה והשלכותיה בתחום בניין הכוח והפעלתו על כל armed forces של ארצות הברית. [32]ב-1994 הוחלף ה-FM 100-20 ב-FM 3-07 Stability Operations. [33]Mark Moyar, A Question of Command: Counterinsurgency from the Civil War to Iraq, (Yale, 2009), 1. [34]Military Review Special Edition: Counterinsurgency Reader I (2006) and II (2008). מאמרים בנושאי COIN המשיכו להתפרסם גם ב-2009 ו-2010. מתוך עשרות המאמרים שפורסמו החל מ-2004 ראוי לציון מאמר אחד המדגים את חשיבותן של התיאוריות שפותחו בשנות ה-60 למציאות הצבאית באפגניסטן. מאמרו של: Dale Kuehl, "Testing Galula in Ameriyah: The People are the Key", Military Review 99 (2) 2009, 72-80