זה ספר על אחת שלא צריכה שגברים יסבירו לה דברים, כפי שפרסה את משנתה רבקה סולניט בספרה שקראתי לפני חודש - 'גברים מסבירים לי דברים' (אסיה, 2020 [תרגום תמר משמר]). אני לא בקיא בהתפתחות החשיבה המגדרית והפמיניסטית, אבל דומה שסולניט עומדת על כתפי ענקיות, שאחת מהן היא שרלוט פרקינס גילמן שכתבה ב-1914 את 'בניניה מקיאוולי' (לוקוס, 2018 [תרגמה תמר רפאל]). פרקינס גילמן, אני למד מקריאה שטחית במרשתת, אכן הייתה מפורצות הדרך, שעדיין לא נסללה לגמרי לשיווין הנשים, משהו אמר רמזור אדום? דומה שמרכיבים רבים בביוגרפיה האישית שלה משולבים בספר ומשוקפים בדמות של הגיבורה 'בניניה' ובדמות האם שמהווה בתחילה תמונת ראי, אך גם מצביעה על איך הנשים יכולות לסייע לעצמן: "מטרות בחיים: לגדול. להיות הכי גדולה שאני יכולה - בכל המובנים. להשתמש בכוחות שלי כדי לסדר דברים כמיטב יכולתי." [עמ' 220].
בניניה מקיאוולי היא מקיאווליסטית טובה. משום מה השער האחורי מכתיר אתה כנוכלת: "אבל לא נוכלת רגילה, כי אם נוכלת טובה. בגיל צעיר היא מבינה ש"הטובים" בספרים מתוארים תמיד כתמימים, חסרי כל יוזמה, אנשים התולים את גורלם בידי ההשגחה העליונה, ואילו "הרעים", חורשי המזימות, מפעילים את שכלם ושולטים בגורלם". לטעמי הכינוי נוכלת מקטין אותה, ומה גם שהמחברת ואולי המתרגמת משתמשת במונח "נבלים טובים", אך גם זה נראה לי חסר מהדמות שנוצרת בסיפור: "ולי בתור ילדה קטנה, נראה שמה שחסר לנו זה אנשים טובים עם שכל. לא רק אנשים טובים סבילים ונידפים, אלא אנשים טובים פעילים וחיוניים שיכולים להפעיל את הראש. "נבלים טובים! זה מה שאנחנו צריכים!" אמרתי לעצמי. "למה לא כותבים עליהם? אין כאלה בעולם?" אני מעולם לא מצאתי אחד כזה, לא בספרים ובסיפורים האהובים עליי ולא בחיים האמיתיים. לאט-לאט גמלה בלבי ההחלטה להיות כזאת בעצמי!" [עמ' 11]. כילדה, נערה ואישה צעירה וכבת לאב לא יוצלח, מעט שתיין ורודן בעיקר כלפי האם, היא מחליטה להשתמש בשכלה ובכישורי התכנון והעבודה שלה כדי לפעול ולסייע קודם כל לעצמה ולבנות את החיים כפי שהיא שואפת להן, ותוך כדי כך לסייע לאחרים ובעיקר לאמה הסובלת משתלטנות האב. הסיפור המובא מפיה של בניניה מתאר את המהלכים לאורך שנים שבהן היא נוקטת על מנת לעמוד בתכנית.
Comments