• בעז זלמנוביץ

כך היינו בסופה

עוד איחזור, הפעם מתוך הביטאון הנשכח של זרוע היבשה שנקרא כמה מפתיע 'ביבשה'. אחת מסקירות הספרים שכתבנו עוזי בן-שלום ואנוכי עבור אנשי היבשה במדור 'קריאת קרב'. ולקראת יום הכיפורים מתוך 'ביבשה' מס' 15, ספטמבר 2010, עמ' 51 - סקירת ספרו של עפר דרורי 'פלוגה י' בסופה' (הוצאת המחבר, 2005). מסגנון הסקירה אני די בטוח שעוזי היה הכותב הדומיננטי בסקירה זו, אבל אם שותפים אז עד הסוף. למרבה הצער מאמרים 'ביבשה' שפעם היו זמינים במרשתת התאדו. קובץ PDF של הסקירה נשמר בכמה מאתרי הזיכרון, כמו זה של חטיבה 14. וגם מומלץ לבקר באתר הגבורה של דרורי, מפעל חשוב ביותר של תיעוד והנצחה.


מלחמת יום הכיפורים התקיימה לפני 48 שנים, היא המלחמה האחרונה שבה צה"ל נלחם במלוא עוצמתו מול צבאות סדירים - מצרים וסוריה. לימוד לקחי המלחמה חשוב ביותר לאיש הצבא המקצועי. גם התבוננות באדם בקרב היא חלק מלימוד של המקצוע הקשה בעולם, המחייב את המפקדים להכיר את פקודיהם, את התנהגותם תחת אש, ובסופו של דבר (ואולי בתחילתו) לשלוח אותם לסכן את חייהם. הספר 'פלוגה י' בסופה' מהווה יד לזכר חיילי פלוגת החרמ"ש של גדוד 79 ("סופה") אשר לחמו בחזית הדרום של מלחמת יום הכיפורים. המחבר, איש הפלוגה, חקר וליקט את מירב העדויות של לחימת חבריו, ומקץ 32 שנים פרסם אותם בספר מופלא זה. זהו ספר בכריכה רכה וצנועה שיצא בהוצאה פרטית והוא חף מיומרה. בנימה שקולה ובשפה בהירה מתוארים לנגד עינינו הסיפורים והזיכרונות של לוחמי הפלוגה ומפקדיה. רשומון מפורט ומורכב של קטעי עדויות. אך צניעותו של הספר מטעה, מכיוון שעבודת המחקר היסודית והתיעוד המפורט של המחבר מעמיקים מאוד. לכן, זהו תיעוד חשוב של אחד מסיפורי הקרבות המרכזיים בתולדות צה"ל והוא יכול לשמש ספר לימוד חשוב לכל קצין בזרוע היבשה, אם רק יבקש ללמוד על פניה של המלחמה. קיימים שלושה כיוונים חשובים בספר שאותם נדגיש: לכידות, רוח לחימה וזיכרון.


לכידות היא משימה לא פשוטה. כאשר מבקשים לתאר ארגון צבאי לוחם עושים שימוש מיידי ו"מובן מאליו" במושגים של לכידות. זהו תיאור אשר בסיסו "לגיון" לוחמים ממושמע בו כל הפרטים פועלים כאיש אחד. אך התיאור האידיאלי לעתים מטעה מאוד. במצבי לחימה קשים לא פשוט לשמור על לכידות עם יחידת המקור והספר מדגים זאת באופן מעולה ביותר. הספר הוא תשבץ מפורט של עלילות נפרדות ללא קשר פיזי של יחידים, זוגות, חוליות, כיתות ומחלקות שלחמו בנפרד. הלכידות של פלוגה י' נשמרת באופן רעיוני ולא מוחשי. יתר על כן, ככל שגוברת שחיקת הכוחות כך מופיעים חיילי התגבורת והופכים את הפלוגה לגוף שונה לגמרי ממה שהיה ערב המלחמה. כמו כן, רבים מאנשי הפלוגה מצטרפים למגוון יחידות אחרות וכל אחד ממשיך במשימותיו. המערבולת המאפיינת את התיאור נכונה גם ביחס לציוד הלחימה: חלק גדול מתיאורי הפעולה של כל אחד מן הכוחות נסב על פגיעה בנגמ"שים, אשר לאחריה הכלים מוחלפים ולעתים מוצאים, מתקנים או "משלימים" אותם, ואז ממשיכים. רק לאחר המלחמה נפגשים אנשי הפלוגה שוב. במערכה הקשה נספו 18 לוחמים ועוד 32 נפצעו, בהם מרבית הקצינים, ובכל זאת, ללא לכידות עם חיילים מוכרים, נשמרת הדבקות במשימה ורצון הלחימה בקרב האנשים. עיון בנושא מבהיר, כי לכידות מתקיימת לא רק עם קבוצת חיילים מוכרת, אלא גם עם ישויות מופשטות יותר, שאינן תלויות בדמות זו או אחרת.


רוח לחימה: נאמנות, אמונה ורעות. הלוחמים והנופלים בספר מציגים דיוקן נאמן של החברה הישראלית. אלו "יפי הבלורית והתואר" של מלחמת יום הכיפורים - וכן של צה"ל היום. הם באים מכל מקום בישראל ומכל קבוצה ועדה. בדרך מופלאה ולא מובנת הם מתגבשים ליחידה לוחמת, וממשיכים להילחם גם כיחידים וקבוצות קטנות לאחר התפוררות הפלוגה. הספר מאפשר לנו לראות אותם ולעקוב בסקרנות אחר קורותיהם מאז. בספר תיאורים של קרבות קשים בדרך אל המעוזים, בחווה הסינית, בתעלה ועל אדמת מצרים. מה מאפשר לחייל להילחם בעוז בסדרת קרבות כזו? האם אלו החברים? המפקדים? הנאמנות האידיאולוגית? קשה להשיב על כך. אך תהיה התשובה אשר תהיה, ניתן ללמוד מן הספר על כוחו ועוצמתו של צה"ל במלחמה. זה כוח שאינו תלוי רק בנשק ובטכנולוגיה מתקדמת. למרות שהללו מצויים בידינו בשפע שאין דוגמתו בתולדות צה"ל מעולם. זהו כוח שנבע מארגון המשלב נאמנות למדינה, אמונה במטרותיה עם רעות ונחישות אישית וקבוצתית. התעמקות בספר הזה רומזת על כך שעוצמתו של צה"ל לא מותנה בטכנולוגיה אלא בנכונות ההקרבה של מפקדיו ולוחמיו.


זיכרון: ככל שנוקף הזמן. בספר בוערות שתי להבות: להבת המלחמה ולהבת הזיכרון. עיון בעלילה מזכיר לכל בר דעת כיצד נערכת מלחמה כזו ומה היא באמת. מתוך כך, יכול כל מפקד להבין מה נדרש ממנו ולפעול מראש על מנת להכין לקראתה את עצמו ואת פקודיו. אך העבר ארוג כאן בזיכרון שהוא עניין של היום, של ההווה בישראל לאחר שנות דור. ולכן, בספרי זיכרונות רבים, ככל שנוקף הזמן גוברת להבת הזיכרון על להבת המלחמה. מתוך כך, היא יכולה לעוות את זיכרון אש המלחמה למטרות של מאבקים, "זיכוך הנפש" וטינה. לא בספר זה! הספר כתוב לאור הזיכרון ואף שלא נעדרת ממנו ביקורות מפוכחת ומודעות לכשלי המלחמה, הרי שהוא מוקדש לזיכרון נאמן של הפלוגה במלחמה. אחרי שריפות חוזרים החיים וצומחים בין הסלעים. בקצה ספרו של דרורי צדה את עינינו שורה צנועה: 4.12.73 (יום ג'). בתאריך זה נערך לנו טקס בגדוד בו חולקו לנו דרגות רב"ט כבוגרי המלחמה. (עמ' 184). בלשון פשוטה ולא נמהרת, ללא מליצות וללא הגזמה ומתוך רצון לא לשכוח דבר, נפרשות לעיני הקורא כל העובדות. חיילים שחזרו מן הגדול בקרבות מקבלים דרגות בטקס צבאי. אלו דרגות זוטרות, דרגות רב"ט. מן הסתם יכולים חיילים מקצועיים לעבור שנים בשירות הצבאי ולא לחוות אפס קצהו ממה שחוו החיילים הללו, שיצאו לעבר התעלה וכל איש שני בהם נפל או נפצע בקרב. נדמה שזו הגדולה של הספר הפשוט הזה. הוא אינו בא חשבון, הוא אינו מתלונן, הוא אינו מתיימר ואין הוא מבקש לרפא. הוא רוצה - ומצליח - להיות מה שהוא: יד זיכרון. בפשטות, בנאמנות, בלי מילים גדולות וללא דמעות, הוא מזכיר לכולנו איך באמת נעשה דבר המלחמה ההיא ואולי גם בזכות מי - הקצינים והחיילים בחזית.


#ספר אודות לוחמי פלוגת חרמ"ש בחזית הדרום ביום הכיפורים, שאיננו בא חשבון, שאיננו מתיימר וגם לא מבקש לרפא. פשוט יד זיכרון. מומלץ כל מי שרוצה לזכור וללמוד עוד זווית על המלחמה.


תקראו, תלמדו, תזכרו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו

מילים שלא אמרנו הכונו בשתיקה.

עקבות הסערה היו בכל מקום

ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה.

#ספר #פלוגה_י_בסופה #דרורי #מלחמת_יום_הכיפורים




130 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול