ייאוש זו לא שיטה?

שערי הספרים: 'רודנות בחסות החוק', 'ליברטה', ו'אמת מארץ ישראל'

השבוע נשאלתי לטור ב'הארץ' על מצבי/מצבנו, ועניתי, אולי בגלל העייפות של הערב, שאני מיואש, ואם לצטט את עצמי: "החמאס משמיד אותנו, אנחנו הורגים אותם ופוגעים בהם, ופוגעים גם בחפים מפשע. ובינתיים, אנחנו נהרסים גם פנימית וגם חיצונית". הייאוש היה אולי בגלל מאות הימים שעברו מאז השבעה באוקטובר, ועל כך שיש עוד 58 חטופים (לנחמתנו ג'ודי וגדי הוחזרו בינתיים), ומכך שאנחנו רואים את התמוטטות של המדינה בהילוך המאיץ יותר ויותר. האם מישהו זוכר את שקרה השבוע? הרוגים, נרצחים, הסתה והשטנה, ומעל הכל ממשלה שטוענת שמה שאנחנו חשים זה גשם, או שתן של אחרים. אבל כנראה ובפרפרזה לספרם של סליוואן והרפר - ייאוש אינו שיטה. אז אני גם קורא ספרים.

שער "אמת מארץ ישראל"

הנה אחד העם, הוא אשר צבי גינצברג שהיה "מראשי הוגייה והמייסד של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית", כפי שמגדירו ראובן מירן המוציא לאור של 'נהר ספרים' כותב על המצב. מירן בחר להוציא בספרון את מאמרו של אחד העם - 'אמת מארץ ישראל' (נהר ספרים, 2025) ביחד עם חלקו הראשון של מאמר נוסף 'לא זה הדרך'. המאמרים נמצאים גם באתר 'פרויקט בן יהודה' הנפלא, אבל מירן רוצה להביא אותם מטעמו ובצדק. אמנם נדרש להתאמץ ולקרוא את העברית הנפלאה של פעם ואת כתיבתו הפתלתלה של אחד העם, אבל זה שווה זאת. אחד העם מסייר בשנת 1891 בארץ ישראל, והיא הופכת למציאות די קודרת כניגוד לתיאורים האוטופיים. אך מסקנתו שונה מזו של מארק טווין, עכשיו שהוא יודע מה קורה, הוא יוצא להסביר את הקשיים ואת הדרך לצאת מהייאוש: "התבוננתי אל מצבה האומלל בהווה, אך בייחוד שמתי לב אל העתיד, ובכל אשר התהלכתי הייתה שאלה אחת נגד עיני תמיד: מה תקוותנו פה לאחרית הימים? האם מוכשרת עוד הארץ לשוב ולחיות, ואם מוכשרים בני ישראל לשוב ולהחיותה?" שאלה אקטואלית ביותר. אחד העם גם שם לב שכיכר העיר לא ריקה, ושיש תושבים נוספים שחיים בארץ ישראל: "ואולם, אם תבוא עת אשר חיי בני עמנו בארץ ישראל יתפתחו כל כך, עד שידחקו מעט או הרבה רגלֵי עם הארץ, אז לא על נקלה יניח זה את מקומו". פרספקטיבה מלפני 150 שנים על ימינו. שווה את המאמץ.

שער 'רודנות בחסות הכוח'

אחד הגורמים המאיישים, אותי לפחות, היא הגלישה המתמדת שלנו לרודנות. כבר סקרתי והמלצתי על לא מעטים ספרים הדנים ברודנות וברצון שלנו להשתעבד. גם אני חשבתי בעבר שטירנים ורודנים תופסים את השלטון עם טנקים או שריפת הפרלמנט. זה לא עובד כך כיום. בימינו זו 'רודנות בחסות החוק' כפי שכותבת קים ליין שפלי (תלם, יוני 2023, מאנגלית מיטל שרון). שפלי מסבירה איך הארדואנים והביבים למיניהם מנצלים את תפיסת השלטון בבחירות לשנות את הדמוקרטיה הליברלית לשלטון פופוליסטי שמטרתו ניצול החוק לריכוז הכוח והסמכויות בידי הרודן. תחת 'רצון העם' נעשים רצונות היחיד ותומכיו. הסבריה המלומדים מסבירים את מה שאנחנו רואים נוכח עינינו העצומות לרווחה. במאמר אחרית דבר של יונתן לוי, הוא מסביר את הקורה בישראל ואת הדרכים לעצור את ביביקרטיה. גם שפלי מתארת הדרכים להתמודד עם הרודן והלוינים, הרוטמנים והגוטליבים שלו. ספר חובה לכל הצדדים. כשירות לציבור - שיטת הפעולה של רודנות בחסות החוק (עמ' 96):

1. ניצחון של המנהיג בבחירות הוגנות וחופשיות.

2. פירוק המנגנונים המגבילים את הרשות המבצעת.

3. השתלטות על בית הנבחרים או הפיכתו לבלתי רלוונטי.

4. הכפפת בית המשפט לרשות המבצעת על ידי "רפורמות" ומינוי נאמנים.

5. הצבת נאמנים בתפקידי מפתח (התובע הכללי, ועדת הבחירות המרכזית, הוועדה לבחירת שופטים וכו').

6. שינוי המפה התקשורתית, כך שכלי התקשורת ישמשו תיבת תהודה למסרי הממשלה.

7. דה-לגיטימציה והגבלת פעילות של ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה.

8. שינוי חוקי הבחירות באופן שמבטיח ניצחון בבחירות עתידיות.

אז מה מצבנו?

שער 'ליברטה'

"על המשעולים התוססים

על הדרכים הפרושות

על הככרות העולות על גדותיהן

את שמך אני כותב"

כיום, כך נראה לי, רק מוציא לאור עצמאי או מוציאה לאור עצמאית ייקחו את הסיכון להוציא ספר שסיכוי המכירה שלו נמוכים מאוד. נכון שכיום רבים משלמים (הרבה) להוצאות לאור שיוציאו את פרי מחשבם. מי שעוקב אחרי קריאות שלי יודע שאני בחרתי כמה הוצאות לאור עצמאיות ואני סומך על טעמם וטעמן של המו"לים (בעיקר תשע נשמות, לוקוס, אפרסמון, פטל ונהר ספרים) וקורא את מרבית התוצרת שלהן. נדרשתי להרהור זה בעקבות הקריאה בספרון הכולל שיר אחד והסברים אודותיו, שוב של נהר ספרים - 'ליברטה' של פול אלואר (2025, מצרפתית ראובן מירן).

"על נפלאות הלילה

על טוב הימים

על הנעורים המאושרים

את שמך אני כותב"

את הוצאת שיר האהבה של המשורר הסוריאליסט אלואר שהפך לשיר מחאה, המנון לחירותו של האדם, קריאה למאבק יזמו והוציא מירן וענת רנן שהייתה לו שותפה וחברה בשנים האחרונות ונפטרה לאחרונה. את האהבה והחירות והפיתול שלהם יחדיו לקחו כותבים שונים לכל מיני כיוונים. מוסטקי, למשל, הנגיד את אהבה והחירות, אולי כאן ניתן לפרש את 'הליברטה' - החירות כדבר שיש לאהוב אותו, לשאוף אליו, להילחם עליו כמו ל'אהבה'.

"ובכוחה של מלה אחת

אני מתחיל לחיות מחדש

נולדתי כדי להכיך

לקרוא בשמך

"liberté

תקראו לחירות ואהבה

#ספרים על חירות, דמוקרטיה, ציונות ואנטי-ייאוש.

עד החטוף האחרון, צאו ופעלו.

The pain of war cannot exceed

The woe of aftermath

The drums will shake the castle wall

The ringwraiths ride in black

Ride on