יותר מדי לא סקרתי כאן ספרים שקראתי. נכון, לא סקרת לא קראת, אבל עיסוקי היום-יום או סתם עצלת כתיבתית גרמו לערמת הספרים ש'כן' נקראו לגדול, מה שכמובן לא מונע מערימת הספרים ש'לא' נקראו לצמוח באופן מעריכי. אז מתנצל בפני הקוראים וגם בפני המוציאים והמוציאות לאור על כך שלא עמד בי כוחי בכתיבת סקירה סטנדרטית, אבל הנה חמש המלצות קצרות.
אבל כפי שכתבה וירג'יניה וולף על הביקורת הספרותית: "הסופר מרגיש שיש סוג אחר של ביקורת, דעותיהם של האנשים שקוראים מתוך אהבת הקריאה, לאט ובאופן לא מקצועי, ושופטים באהדה רבה אבל בקפדנות גדולה." [עמ' 36]. הדברים לקוחים מספרון הכולל שתי מסות על קריאת ספרים ועל שיפוט ספרותי: 'איך לקרוא ספר? ו'ממה יתרשם בן זמננו' [נהר ספרים, 2022] את שתי המסות המחכימות ומעוררות מחשבה שהן לטעמי חובה לחובבי הקריאה תרגמה והעירה סמדר גונן שאף הוסיפה אחרית דבר מרחיבת דעת. וולף מעבירה מניסיונה כקוראת וכותבת, ומסבירה כיצד "נוכל לטפח את טעמנו" ואולי "נוכל להטיל עליו בקרה. כשהוא ניזון בחמדנות משפע של ספרים מכל הסוגות - שירה, סיפורת, היסטוריה, ביוגרפיה - וחדל לקרוא והחל לחפש חללים בין הרבגוניות, ובחוסר ההלימה של חיי העולם הזה, נמצא שהוא השתנה לאיטו;" [עמ' 33].
זה שהספר נחשב "הסיפור המכונן והחשוב בתולדות הספרות הסינית המודרנית", איננו הדבר החשוב בעיני בספר הנהדר, הכאוטי, המוטרף מחשבה, הפרנואידי וגם הקצר של לו סו'ן - 'יומנו של משוגע' [תשע נשמות, 2022 תרגמה מסינית, העירה והוסיפה אחרית דבר אמירה כץ]. ברור שמקומו של לו ס'ון בתולדות סין המודרנית בכלל ובתולדות ספרותה בפרט הוא חשוב וניתן ללמוד קמצוץ מכך באחרית הדבר החשובה, אבל תיעוד מחשבותיו הרדופות של המספר עומדות מעבר לכך. ככה זה שאתה חושש שהסובבים סביבך הם אוכלי אדם וקונספירציה נרקמת כנגדך, ואתה לא מצליח למצוא הסבר או משהו שיעמוד לצדך: "בכוחכם להשתנות, להשתנות מעומק ליבכם! תנו דעתכם, בעתיד לא יהיה עוד מקום בעולם לאוכלי האדם. "אם לא תשתנו, תיאכלו גם אתם עד האחרון שבכם, וגם אם תלכו ותרבו, ישמידו אתכם בני-האדם האמיתיים כשם שהצייד מחסל את הזאב!... כמו רמשים!".[עמ' 41] האם זו אלגוריה למצב סין ב-1918 או משל על מצבו של האדם בכל עת? בכל מקרה מומלץ ביותר.
לפחות עבורי ז'ורז' סימנון זה הפקד מגרה הבלש הצרפתי האיטי והחד. אבל סימנון כתב מאות ספרים וחלקם איננו מסדרת מגרה. ב'השען מאוורטון' [עם עובד, 2017, תרגמה מצרפתית רמה איילון] שתי נובלות. בראשונה 'רוחות הרפאים של הכובען' סימנון מתאר את המרדף אחר רוצח סדרתית מנקודת מבטו של הרוצח, שאנו נחשפים אליו ויודעים מי הוא מיד, אך לא את מניעיו. לאבה, הכובען המהוגן והאלמן הוא הרוצח החונק רק נשים מבוגרות ומטיל אימה על תושבי לה רושל. גורלו נקשר בחייט שחנותו ממול ביתו. מה טיב הקשר ומה עומד מאחורי מסע הקטל? הנובלה השנייה נושאת את שם הספר, והיא מתרחשת בכלל בארה"ב. השען, גרוש או נטוש מנהל חי שלווה ומתגורר עם בנו בן השש עשרה. הנתק בין האב לבין בנו נראה כעניין אולי רגיל ביחסים עם נער בגיל התבגרות. אבל הבן נעלם עם בת השכנים, ועולמו של השען יוצא מהתקתוק המונוטוני וקורס. שני סיפורים מורכבים על נפש האדם.
כפי שכתבה וולף על אדם לקרוא סוגות שונות, ולעתים אני חושק בקריאה פשוטה של ספרי מתח. אז כשקניתי 5 במאה מעם עובד רכשתי גם את 'נקודת שבירה' של סי-ג'י בוקס (עם עובד, 2018, תרגם יואב כ"ץ]. לא מזמן עשיתי קריאות טעימה או קצת יותר מכך מכמה סופרי מתח-בלשי, הפעם מדובר במתח-פקח ציידי אפשרי לקריאה. אדם רוצה לבנות בצלע הר בית בכל כספו, אבל אז הרשויות מתנכלות לו. למה? על זה בנויה העלילה. הוא מסתבך ברצח של סוכני הממשל ונס על חייו לשטחים המיוערים והפראיים של וויומינג. המותחן כך כתוב, המבוסס על סיפור אמיתי. גיבור הספר פקח הציד ג'ו פּיקֶט יוצא בעקבות מכרו העבריין הנמלט למרדף ברכסי שדות הציד הנצחיים. "כשהוא מגלה את המניעים האפלים של שולחיו, הוא מבין שעליו להתייצב לצידו של אדם יחיד מול מנגנון אלים ומסוכן, והמרדף אחר הצדק הופך לבריחה לחיים ולמוות." כאמור אפשרי לטיסה הקרובה.
