בחודשים האחרונים אני מעיין פה ושם במבצע 'ליטני' שמסגרתו כבש צה"ל את דרום לבנון עד הנהר, למעט מרחב צור. אני מנסה להתבונן במבצע שהיה יחסית צנוע באירועי הלחימה שבו, כנקודת ציון בתהליכים שונים בין ראשית שנות ה-70 ומבצע שלום הגליל (1982). לדוגמה, מעורבות ישראל בלבנון, ובדגש על דרומה. בהקשר זה קראתי בין השאר את ספרו של רביד - חלון לחצר האחורית. תהליך נוסף שמעניין להתבונן בו הוא בניית כוחו של צה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים. רמטכ"ל המבצע, רא"ל מוטה גור, ציין כי באופן מסוים היו פעולות צה"ל במארס 1978 מבחן לעניין זה. אם נדמה מבחינת ארגון ומבנה הכוחות באותה עת שחיל השריון בהנהגת מוסה פלד העצים מאוד את כוחו - הוקמו חטיבות רבות וגויס כוח אדם איכותי (למשל שניים מתוך שלושת מג"די השריון שהשתתפו במבצע היו מוחזרי אזרחות ותיקי קרבות); חיל הרגלים גם הוא התארגן מחדש והצטייד באמצעים חדשים; וכך גם חיל התותחים שאורגן וצויד, הרי חיל ההנדסה נשאר מאחור. בתחקירים על פעולת ההנדסה הקרבית במלחמת יום הכיפורים נקבע כי מערך ההנדסה היבשתי, בעיקר גדודי ההנדסה המשוריינים באוגדות, כמעט לא בא לידי ביטוי במלחמה. המבנה והארגון היו מסורבלים, אמצעי הלחימה היו לא מתאימים. לא חסרו כוחות, אך הם היו מרוחקים, מאחור ומקצתם היו לא כשירים. גם אומץ לבם, מיומנותם ותרומתם העצומה של אנשי ההנדסה שעסקו בצליחה לא יכלו להסתיר את הדברים.
מבחינת כוחות ההנדסה במבצע 'ליטני' נראה שלא חלו השיפורים וההתעצמות שניכרו בחילות היבשה האחרים. מקריאת התיאור של עמי שמיר בצה"ל בחילו – חיל ההנדסה (רביבים, 1981, עמ' 133-132) ניתן לחשוב כי מיד אחרי המלחמה היה חיל הנדסה עסוק במימוש הסכמי ההפרדה, ובעיקר בבניית המערך החדש של צה"ל בסיני, וגם בגולן. דבר שהסיט את קשב ראשיו ולוחמיו מבניין הכוח מחדש ומאימונים. אבל מקריאת ספרו של אבישי כ"ץ שהיה קצין ההנדסה הראשי (קהנ"ר) בין 1979 ל-1983 - 'חיילי שוקולד' (כרמל, 2011), נראה שהסיבות הן אחרות לגמרי. זו גם הסיבה שהגעתי לספר בהמלצתו של רעי אפור הכומתה במיל', אבל קריאת ספר חשובה ומעניינת מעבר לדיון בבניין כוחות של חיל הנדסה וגיבושה של יכולת הנדסת הסער. מדובר על סיפור ממבט אישי וחושפני הדן גם במצוקות הנפשיות של כ"ץ שמקורותיהן שנחשפו בטיפול פסיכולוגי נובעים מאם שתלטנית ואב נרפה. כפי שכתב עפר דרורי בסקירתו: "מדובר על סיפור חריג של ילד שגדל במשפחה בה האב היה איש אצ"ל לשעבר וחיי המשפחה בילדותו לא התנהלו על מי מנוחות. גיוסו של כ"ץ לצבא העמיד אותו לעצמאות ולבחירות משלו בחייו. מתחושת ערך עצמי נמוכה להצלחות כבירות במהלך השרות הצבאי ולאט לאט להכרה בכישוריו וביכולתו".
לאחר תיאור ילדותו מספר כ"ץ על הימלטותו מהבית לצבא ב-1953, גיוסו לחיל ההנדסה והתפתחותו האישית והמקצועית במשך 30 שנות שרותו בצה"ל. תוך שהוא מנתח באופן מעניין את עצמו ואת התפקידים. מהתבלטות הראשונית בטירונות, שירות בפלוגת ההנדסה של גבעתי, תפקידי פיקוד ומטה רבים גם בשטח וגם במפקדת החיל ובמפקדת גיסות השריון. תיאור נרחב ניתן לתפקיד המפתח שמילא כמפקד בית הספר להנדסה קרבית (בהל"ץ) בראשית שנות ה-70 ובכלל זאת במהלך מלחמת יום הכיפורים. על הצורך לנער את הסגל, התהליכים והנורמות בכדי למנוע נשר של חיילים (נפל בלשון אחרת) ולשפר את המקצועיות. שם הספר נובע מהכינוי שהדביקו המפקדים הצעירים לחיילים לאחר שכ"ץ מנע מהם לטרטר ולהעניש ללא גבולות את הטירונים. עניין מחזורי ואוניברסלי כמעט. כ"ץ עמד בראש הצוות החילי שבחן את לקחי 1973 בהקשרי ההנדסה הקרבית. מסקנותיו הובילו אותו לעימות ראש בראש עם ראשי החיל ובכיריו ועם הרמטכ"ל גור. להם היה נדמה שהקמת מפקדות אגד הנדסי בכל אוגדה תהיה המוליך הראשי לתיקון הליקויים וגם בקטנה איזו תוספת 11 תקני אל"ם לחיל. כ"ץ ראה את הדברים אחרת, ולפי ספרו נשלח לגלות עד 1979 עת מונה לקהנ"ר על ידי הרמטכ"ל רפול. זה התרשם מדעותיו של כ"ץ ובעיקר ממאמר שכתב ב-1975 על הסכנה בניפוח מפקדות החיל (גם אני כתבתי מאמר כזה על כל מפקדות צה"ל אבל איש לא קרא, חוץ ממך). חלק ניכר מהספר מוקדש למימוש חזונו של כ"ץ לקימום החיל והסבת היחידות, האמל"ח ותורות הלחימה בהתאם לתפיסת הנדסת סער. כ"ץ גם מתאר את שותפיו לעשייה, לחברות וגם לאלה שפגעו בו. בפן האישי מתוארים פגישתו עם רמה אשתו השנייה בעודם נשואים לאחרים, את האהבה העצומה ואת המשבר הנפשי הכבד שחווה בעקבות כך. כאמור כתיבה גלוית לב, מסקרנת וגם אגוצנטרית. כפי שנכתב בסקירות אחרות: "כש”מנקים” מן הספר את כל ה”אני” ו”אני”, מתגלה החיל עצמו, כתב כבר מבקר אחר. ואכן יש לפנינו גם את סיפורו של חיל ההנדסה, שלא זכה לפרסום רב עד כה. דרכו של המחבר מאפשרת לעקוב אחר ציוני דרך בהתפתחות החיל", זאת למרות קפיציות הפרקים ושגיאות עריכה והגהה רבות. גם מפקדים עם כומתות בצבעים אחרים יכולים ללמוד רבות מתיאוריו וממחשבותיו של כ"ץ.
#ספר אוטוביוגרפיה של מפקד ואיש מיוחד ונחוש, ושל חיל ההנדסה בשלושים שנותיו הראשונות. מומלץ לא רק לחובבי הנדסת הסער.
יש שלום עם בחריין, אז תעטו מסיכה, תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר
אחינו איש אמיץ היה על משמרתו נפל
חדרי ליבו פתוחים עכשיו לעשב ולטל
היה לו לאחינו דם אבל הדם אזל
לא ישיבנו עוד אפילו צו הגנרל.
Comments