ה'יחיעם'

שער הבא ברכה לנערים מאת יחיעם ויץ

אחרי שהקרבות מסתיימים, אחרי שקוברים את המתים, מה נשאר? האם יש משמעות למוות של הבן? של האב? של האחות? מה הטעם בחסרונם גם אם יצאו להגן על המדינה, לשמור על האינטרסים שלה או על מנת להקימה? כיצד ניתן להתפלל על הנופלים כאשר אתה לא מאמין באל. אולי רק תפילה כמו שמעטים כמו חיים גורי יודעים לכתוב:

הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת.

רְאֵה אוֹתָם שּוֹתְקִים וּנְכוֹנִים,

וְעֵינֵיהֶם דּוֹלְקוֹת.

רְאֵה, יוֹרֵד הָעֶרֶב,

רוּחַ בַּצַּמָּרוֹת, הָאֹרֶן מְרַטֵּט.

קְרָב יִהְיֶה הַלַּיְלָה. וְהֵמָּה מְעַטִּים מְאֹד.

המשכתי את המסע של ההיסטוריה, את המסע לתוך נבכי הזיכרון הפרטי, הציבורי והלאומי, והמסע בעקבות ההנצחה עם ספר שני העוסק במרחב המוות ושל גשר א-זיב, מרחב שהתפשט באדוות הזמן מ-16 ביולי 1946.

דרך הסולינג לסמוע - צלם בעז זלמנוביץ (רוג'ם אל מדפא 2021)

אחרי ספרו של דב גביש אחיו של יהודה גביש מחללי הפיצוץ בגשר - 'אולי הוא עוד יבוא...' שקראתי בשבוע שעבר, השבוע למדתי את ספרו של יחיעם ויץ על 'יחיעם ויץ: חייו, נפילתו, הנצחתו והנצחת בני דורו - הבא ברכה לנערים' (כרמל, 2021). פרופסור (אמריטוס) ויץ כותב על דודו ויץ שנהרג מפגיעת כדור בפעולת גשר א-זיב. הספר שכתב פרופ' ויץ [כך נקרא לו כאן, בכדי לא להתבלבל עם ה'יחיעם'] עוסק ביחיעם ויץ בנו של יוסף ויץ 'אב היערות' מראשי הקרן הקיימת. זה ספר אקדמאי שעוסק בהיסטוריה ובזיכרון, אך זה גם בדומה לספרו של גביש, סיפור אישי משפחתי: "זיכרון יחיעם היה יסוד דומיננטי בזהותי והיו לו שני מרכיבים: המרכיב הראשון היה צער ויגון עמוקים ביותר; והמרכיב השני היה שונה לחלוטין וזהו הפולחם סביב דמותו. סבי וסבתי עשו הכול כדי לשמור על ה'פולחן' וכך הפך יחיעם לדמות לאומית ומיתולוגית. לנוכח מצב זה גדלתי בתחושה עזה שאין לי כלל זהות עצמית, פרטית לגמרי." [עמ' 13]. בכל מקרה, פרופ' ויץ משלב מחקר מגובה וממוסמך עמוס פרטים וציטוטים עם נימה אישית. הספר מתחיל בתיאור חיי הקצרים של יחיעם (28 במותו), ילדותו, נערתו, אהבתו לרמה, ניסיון קיבוצי שנכשל, לימודים בלונדון, פלמ"ח בו התלבט כמדריך גדודי, והשלמת לימודיו במעבדתו של אפרים קצ'לסקי (קציר) בחופש שלקח מהשרות. משם יצא להצטרף כ'משקיף' במבצע פיצוץ הגשר ולא שב. מכאן, בפרק השני, מתחיל העיסוק באבל ובהנצחה. פרופ' ויץ לא מניח אבן שלא הפך בעניינים אלה. הוא כורך את סיפור הנצחת יחיעם עם דמויות מיתולוגיות נוספות, למשל נחמיה שיין מפקד המבצע וזהרה לביטוב שהשתתפה גם היא. מתיאור האבל האישי של ההורים, של רמה ושל בן דודתו וחברו הקרוב ס. יזהר עובר התיאור לפרטי מסע הלוויה, מודעות האבל ומכתבי התנחומים ועוד ועוד.

שלכת חלבלוב השיח - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

כל זה קשור לדמותו של יחיעם ויותר מכך לדמותו ומעמדו של יוסף ויץ. כאמור פרופ' ויץ הוא בן אחיו של יחיעם, רענן שהמשיך את שושלת הסב בתחומי פיתוח הארץ, התיישבות והחקלאות. כך גם אחיו השני של יחיעם, שרון ששימש כמנהל אגף היעור של קק"ל. אשתו של יוסף רוחמה היא בתו של יצחק זאב אלטשולר, איש העלייה הראשונה ומראשוני רחובות. גם אחותו של יוסף נקשרה בקשרי אצולת האיכרים והתחתנה עם סופר והעיתונאי בן רחובות זאב סמילנסקי, ובנם הוא ס. יזהר. יחיעם נישא לרמה סמסונוב בת למייסדי חדרה. האם זה חשוב וקשור לעניין ההנצחה והזיכרון, לפחות בטווח המיידי? כן. בישוב הקטן של טרום המדינה, מדובר בסביבת 'האצולה' המקומית. היותו של יחיעם החלל היחידי שזהותו הייתה ידועה לאחר הקרב בגשר הוסיפה לכך: "דמותו המיוחדת של יחיעם והייחוס המשפחתי שלו. התופעה הייחודית, במקרה של נפילת יחיעם, הייתה כמות ההספדים שנכתבו עליו ולזכרו. יחיעם, שנפל עוד לפני מלחמת העצמאות, היה אחד החללים הבולטים והידועים, ובתור שכזה כתבו רבות עליו, על דמותו ועל מותו." [עמ' 116]. בכך עוסק הפרק השלישי, שבו יש גם דיון נוסף בשאר חללי הגשר וזיכרונם. שלושה פרקים עוסקים בקיבוץ שהוקם על שמו של יחיעם, על מעורבות של יוסף בהקמתו ועל קשריו עם הקיבוץ במהלך השנים. הפרק השביעי בוחן את ספרות ההנצחה של בני הדור. בעיקר 'מכתבי יחיעם' שערך ס. יזהר, אך לא רק בו. פרופ' ויץ, כאמור, גמל אומר בלבו שלא להחמיץ דבר לכן דן גם בהנצחה בציור ובפיסול, ובנטיעת חורש. הפרק האחרון חוזר ל'יחיעמים' ובכללם מחבר הספר, ובודק בין השאר מי ולמה נקראו על שמו של יחיעם. לעתים הגודש וכמות הנושאים מפריעים לקריאה הרציפה והבהירה, אבל הסיפור מסופר לרוב היטב, ומי שעוסק בזיכרון והנצחה ימצא בספר עניין רב.

#ספר מחקרי-אישי על יחיעם ויץ מהדמויות המיתולוגיות של הפלמ"ח ועל יצירתה ושימורה. מומלץ למתעניינים בזיכרון תקופת הקמת המדינה ובהנצחת הנופלים.

המשיכו לשמור מרחק מקורונה ושנאה, קראו והיו נחמדים.

ויש גם שיר

#ספר #ויץ #הבא_ברכה_לנערים #כרמל #זיכרון #הנצחה