• בעז זלמנוביץ

הטרול מתחת לגשר


שער 'פשעים זניחים' של ביורן הלדורסון

אני ממשיך במסע האיסלנדי ששי סדריק לוקח אתנו באמצעות הוצאת הספרים שייסד 'לסה'. אחרי שנקראתי את שלושת הספרים האיסלנדיים ששלח אלי - 'בין חורבות ליבי'; 'ולס ולירי'; ו'תשובה למכתב מהלגה', קניתי את 'פשעים זניחים' שכתב ביורן הלדורסון (לסה, 2020 [תרגום מאיסלנדית שירלי לוי]). קוראי האדוקים, אלו הממש ממש אדוקים, שמו לב שיש לי חיבה לאיסלנד, ארץ הבזלת והקרח. זו נובעת מטיול של כמעט 30 יום שעשינו לפני כמעט 30 שנים. אבל דמותה, עוצמתה, בדידותה נחרתה עמוקות בלבי, למרות שמאז טיילנו בעוד כמה מקומות. הפעם מדובר על ספר דק, 143 עמודים בפורמט הקטן של ספרי 'לסה', המכיל שבעה סיפורים קצרים מהעיר או יותר נכון מפרוורי העיר היחידה או הכמעט יחידה באיסלנד - רייקייאוויק.


משושים - צילום אורה ובעז (1991)

בתמצית השער האחורי נכתב "שבע החלטות שלא יחזרו שוב. שבע חרטות שלא ירפו במשך חיים שלמים. שבע דמויות שנושאות את אשמתן בסתר עד שהיא הופכת לאובססיה קשה מנשוא שאין לה מזור. אלה הפשעים הזניחים: הפצעים שנפערו. ההזדמנויות שהוחמצו. המילים שלא נאמרו". מה זה אומר ומה איסלנדי בזה? האם שבעת האירועים הקטנים, המינוריים, הזניחים, שחלקם אולי אינם פשעים בכלל, היו יכולים להיכתב בכל מקום ובכל ארץ? משפט שהוצא מהקשרו כמו זה מתחילת הפרק הראשון: "והם התווכחו כל הזמן איפה צריך לתלות אותן. בבית הישן הם נכנסו תמיד לחדר העבודה של אבא כדי לריב, אבל כאן לא היה חדר נוסף ואני הייתי זו שצריכה להיכנס לחדר או לצאת לגינה". הרי היה יכול להיכתב בכל שפה ועל כל ילדה. גם המשכו של הפרק שבו המספרת, ילדה הנמלטת מריבי הוריה חוברת למסע של אחר הצהרים של שובבות ופראות עם ילד מהשכונה החדשה הוא אוניברסלי במהותו. אולי זה גם מיתרונו של סיפור שניתן לקחת אותו מכל מקום לכל מקום. אבל אנחנו רוצים איסלנדיות במקרה הזה. הלדורסון נותן לנו נגיעות איסלנדיות. קצת מנהגים, קצת נוף, קצת שועלה, קצת תנודות חברתיות [למשל נשים פיליפיניות המתחתנות עם גברים איסלנדיים] ועוד קצת. אבל במקרה של 'פשעים זניחים' זה לא מהותו של הספר, אלא פנימיותו של האדם וייסוריו הקטנים אשר יכולים להסיט או לא הסיט את חייו.


גייזר המקורי - צילום אורה ובעז (1991)

הסיפורים המהודקים שבהם מצויות דמויות אחדות הבודדות והמבודדות לרוב מהסביבה, אם היותן איסלנדיות ואם היותן בנות בלי מקום, עוסקים, כאמור, בחרטות הקטנות של כולנו, ובחוסר היכולת להימלט ממעשים שלעתים נשכחו על ידי הכלל, החברים והסביבה ורק אנחנו רוצים למחוק אתם שכן הם יושבים על מצפונינו כל חיינו, כפי שאומרת לנו המספרת בסיפור הראשון: "הרבה פעמים ניסיתי לרוקן את המחשבה כמותם, אבל לא ממש הצלחתי. המחשבות התגנבו תמיד אל תוך ראשי ומשכו אותי חזרה לקרקע. לא משנה כמה ניסיתי, אף פעם לא הצלחתי לרחף מספיק רחוק מהן. רציתי לרחף גבוה–גבוה, למעלה בשמיים, כדי שהמחשבות שלי לא יצליחו להגיע אליי לעולם". בזה עוצמתו המינורית של הספר.


#ספר של סיפורים קצרים על בדידותם של האנשים. מבט אנושי וחומל. מומלץ לחובבי הסיפורים הקצרים ולרוצים לקרוא מהספרות האיסלנדית העכשווית. תקנו מההוצאות העצמאיות.


נו, מי עוד הפר את הסגר בזמן שהיה יכול לקרוא ספר ולהיות נחמד?


ויש גם שיר דווקא ממקום אחר

To be or not to be

To free or not to free

To crawl or not to crawl

Fuck all those perfect people


#ספר #פשעיםזניחים #הולדרסון #לסה #איסלנד

68 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com