• בעז זלמנוביץ

דמיין אותו


שער 'הקרב' מאת קנת מקסי

כשג'ון לנון שר דמיין: "אולי תגיד שרק חלמתי, אך זה כוחו של החלום, אם נדמיין אותו ביחד, נגשים אותו עכשיו היום", הוא לא התכוון לדמיון הנדרש בשדה הקרב. הדמיון בקרב שאליו התכוון סל"א מרשל בספרו הידוע - אנשים מול אש (מערכות, 1956, תרגם עוזי נרקיס), היה שונה, אולי. הוא התייחס ליכולת לדמיין את תנאי הקרב בהקשרם של ההכנות והאימונים: "הם סיפרו לנו על האזור ותיארו אותו בדייקנות. הם גילו פסימיות רבה באשר לסיכויינו להתגבר על הקשיים. אולם לא היינו מסוגלים להאמין למשמע אזנינו. הדבר היה מעבר לתחום דמיוננו. והיה עלינו להכנס אל תוך האזור ולהכוות ברותחין לפני שיכולנו באמת לאמוד נכונה את תנאיו" [מרשל, עמ' 100]. מלומדי הקרבות נוספים התייחסו גם הם לעניין הדמיון בהקשר המלחמה והלחימה. "כל אדם ופחדיו האישיים - פחד מפני המוות, מפני נכות או חולשה מוסרית; הגרוע מכל היה אולי הסבל שבציפיה לבלתי נודע, למאורע כלשהו אליו לא הוכן כראוי באימונים שעבר, או שדמיונו לא יכול היה להכיל." כתב קנת מקסי (Kenneth Macksey) ב'הקרב' (מערכות, 1978, תרגמה אסתר איזביצקי), מאידך "ואמנם, מאושרים היו אלה, שדמיונם היה דל, כמו רב טוראי פארקר, שצעד קדימה מבלי לדעת מה שנעשה סביבו, ראשו עסוק בסביבתו המיידית בלבד ובתפקידו המוגדר - שליטה נכונה בכיתתו. היו אחרים, שראו את הדברים בצורה מחושית וחריפה יותר." [מקסי, עמ' 147].


שילדת השריון בסינדיאנה - צלם בעז זלמנוביץ

גנרל מאטיס הזהיר אתנו כי כל מפקד שטוען שהוא עסוק מכדי לקרוא, עתיד למלא שקי גופות בחייליו בזמן שהוא לומד בדרך הקשה”. זאת משום שבמידה ולא חווינו את המצב בעצמנו, גופינו ונפשינו, לא נוכל לדמיין אותו, והכי קרוב לכך יכולה הקריאה להביא אתנו. משום שהיא בניגוד לצפייה בסרט מחייבת אתנו לדמיין, לחשוב ולנתח. סרט הרי הוא דמיונו של משהו אחר. השם המלא של ספרו של מקסי הוא Battle - Normandy 1944: Life and Death in the Heat of Combat. בתרגום העברי הוא איננו מופיע, וחבל, שכן הוא מאבד חלק ניכר מהמשמעות. מקסי היסטוריון צבאי בריטי שלחם במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן המשיך לשרת בצבא הבריטי עד סוף שנות ה-60, הרבה לכתוב על המלחמה, ועסק רבות בלוחמת השריון ובמפקדי השריון הגרמניים והבריטים. ב'הקרב' הוא מבקש מהקורא לדמיין את שדה הקרב. זה איננו תיאור של קרב אמיתי, אך מאידך גם לא תיאור בדיוני של לחימה כפי שנעשה ב'נגנים של מארס' או לאחרונה ב-'סיפור של אלופים' מאמרם/סיפורם של מפקד זרוע היבשה, יואל סטריק, ושל רע"ן התו"ל צח משה. מקסי משלב קטעי של קרבות, תהליכים והתנגשויות 'אמיתיים' ואנשים 'אמיתיים' עם התרחשויות ואנשים שברא לצורך תיאור הלחימה ביולי 1944: "מטרתו של ספר זה היתה מושגת גם לו היה עוסק בקרב דמיוני לחלוטין, על רקע אנונימי ושרשרת של מאורעות היסטוריים. למרות זאת, נראה לי חשוב, שסיפור זה יקבל מימד חזק יותר של מציאות, על ידי שיוכו לזמן מסוים [...] הרגשתי, שנחוץ לטשטש אמיתיות, מלבד מפקדים כלליים, מכיוון שרק בצורה זו יכולתי לפתח דמויות ומצבים שיובילו אותי להשגת מטרתי, מבלי שתהיה בכך פגיעה כלשהי בחיים או במתים." [עמ' 7].


בי-אם-פי - צלם בעז זלמנוביץ [רמת הגולן 2020]

אחרי הקדמות הארוכות הללו, מה יש בספר הדידקטי, אבל כתוב מעניין של מקסי? הוא מתאר קרב שבמרכזו גדוד חי"ר בריטי הנלחם לפרוץ את המערך הגרמני שמולו במרחב משוכות השיחים והשדות בנורמדי. אולם הוא כולל מבט מכל ההיבטים, הצדדים, הדרגים והכוחות ובכללם גם הצד הגרמני. מקסי איננו עוסק הרבה בדרגים הגבוהים שכן הללו: "מעבדים תכנונים אסטרטגיים ותמרונים שונים ומוציאים פקודות בקור-רוח, כל זאת, עד שבסופו של דבר, הם מכוונים את חייל-הרגלים בעל הדרגה הנמוכה לעבר האויב, ומורים לו להתכתש אתו בקרב טקטי עלוב." [עמ' 22]. לא רק בחיל הרגלים עוסק הסיפור, אלא בשילוב עם הטנקים והתותחנים, ומאמצי משאיות התחמושת והדלק, ושיתוף הפעולה המסוכן עם המפציצים, וגם תיאום עם כוחות בעל ברית שלא תמיד הוא ידידותי, צבא ארה"ב. גם תהליכי מטה מתוארים, ושיקולים טקטיים וסוגיות של מנהיגות ואיתנות. כדוגמת האמון ההדדי הכרוך בשיתוף פעולה בין חילי: "אולם סנאו [מ"פ הטנקים] ופלוגתו היו למעשה זרים, משום שבאותן הזדמנויות בהן עבד הגדוד בקשר הדוק עם החטיבה המשוריינת, היה הדבר בשיתוף פעולה עם גדוד אחר שלו. יתר על כן, אם סימקוקס [מג"ד החי"ר] היה שותף להסתייגויותיו של איש החי"ר באשר להתלהבותו המועטת של צוות ממוצע של טנק לסכן את "בהמות הרכיבה" שלו בחזית הקרב [..], לסנאו היה היו ספקות בקשר לחי"ר, ובמיוחד ביחס לאפשרות לתת חיפוי מקרוב לטנקים שלו, לאחר שאש האויב תגבר." [עמ' 49].


מערכת הכיוונון - צלם בעז זלמנוביץ [רמת הגולן 2020]

עוד מתואר מקסי את החיכוך השדה הקרב, את האקראיות ואת אי הוודאות. המונחים הקלאוזיבציוניים מקבלים תיאור מדויק באמצעות פגיעה מקרית של כדור מקלע במפקד הבולמת את ההסתערות, בטעות של הפגזה ארטילרית על כוחותינו המשבשת את התכנון והתזמון, והיסוס רגעי המאפשר לצד השני לתפוס עמדת יתרון בטווח הקרוב. כדאי להתגבר על כך, אומר לנו הסופר ההיסטוריון ואיש הצבא מקסי, צריך "אומץ לב מאורגן והחלטה נחושה" [עמ' 49]. כמי שקיבל השראה מספריהם של מרשל - "אנשים מול אש", ושל לורד מורן - "סוד האומץ", לא מוותר לנו מקסי על רגעי התייבשות של באר האומץ ועל הצורך לדבר על הרגשות בגמר הלחימה: "חלק מהאנשים סבלו מהלם קל, והמזון עורר בהם קבס. רוב האנשים רצו לישון [...] או שיחה בינם לחבריהם כהקלה נפשית. הם עסקו בתיאורים על ההתרחשויות, שאירעו באותו הבוקר, ובשחרור מועקות פנימיות, על ידי השוואה מונוטונית של הסברים לאותן התרחשויות. לכל אחד הייתה דרך משלו להתרגעות. מי שצר הכל בקרבו ולעצמו היה חולה." [עמ' 192].


#ספר מצוין ללימוד ולהכשרת הדמיון בשדה הקרב ובלחימה. מומלץ לחובבי הסוגה וחובה לאיש הצבא מקורסי הקצינים ועד לקורס המג"דים ובכלל.


זהו סיימנו את הירידה וביחד נצטופף ונעלה את התחלואה, אבל בינתיים תקראו תהיו נחמדים.


ויש גם שיר

I saw a film today, oh boy

The English Army had just won the war

A crowd of people turned away

But I just had to look

Having read the book

I'd love to turn you on

#ספר #לחימה #קנתמקסי #הקרב #מערכות #מלחמתהעולםהשנייה


116 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול