התקופה האחרונה עוררה בי מחשבות על עתידנו כמדינה סובלנית, מכילה ומקבלת את כל גווניה (סלחו לי על המילים הרגשניות). לא שבעבר היה מושלם, ולא שחלקים מהחברה קופחו, נדחקו וסבלו מיחס רע מחלקים אחרים בחברה הישראלית, אבל אין ספק שהעתיד לא נראה מזהיר. כנראה שהתחושות וההרהורים הללו גרמו לי לקרוא את הספרים הבאים, גם אם אינם כרוכים ישירות בהווה שלנו, אבל אין ספק שמקריאה בהם אפשר ללמוד מלקחי ההיסטוריה על סימני אזהרה ועל אי הנחת.
לא משנה מה דעתכם הפוליטית - קראו ספרים. זו אחת מהקריאות של טימותי סניידר בספרון - 'על הרודנות - עשרים לקחים מהמאה העשרים' (הקיבוץ המאוחד, 2019, תרגום אברם קנטור). סניידר היסטוריון אמריקני המתמחה בהיסטוריה של מזרח אירופה, התבונן בעקבות בחירתו של הפופליסט טראמפ לנשיא ארה"ב ודיכוי הדמוקרטיה וזכויות הפרט במקומות נוספים (הונגריה, תורכיה, רוסיה למשל) בלקחי ההיסטוריה של הסמכותניות ושל הרודנות לגווניה (פשיזם, נאציזם וקומוניזם). במניפסט הפוליטי-חברתי הוא מצביע בקצרה על סכנות, כגון "היזהרו מארגונים כמו צבאיים" אשר משבשים את הבלעדיות של המדינה על הכוח; צייתנות מראש "רוב הכוח שבידי הסמכותיות ניתן בחינם."; ו"היו קשובים למילים מסוכנות. היו דרוכים לשימוש במילים "קיצוניות" ו"טרור". היו ערניים למושגים הקטלניים "חירום" ו"יוצא מן-הכלל". התרעמו על השימוש הבוגדני בשפה פטריוטית." חשבו על המילים החוזרות אצלנו שמוצאות מהקשרן והופכות לגנאי. אם אצל אומברטו אקו - 'הפשיזם הנצחי' (תשע נשמות, 2019) אנו לומדים על הסימנים המעידים על פשיזם ועל סוגים אחרים של רודנות בתחילת דרכה, הרי סניידר בשפה מובנת עם דוגמות היסטוריות ברורות מציג את הסכנות וקורא לפרט ולציבור לפעול. ספר חשוב ביותר.
אין אפשרות, כמובן, לחבר את של מסע ההישרדות המופלא של אדוארד רייכר כפי שהוא מתואר בספר שקיבלתי לסקירה מההוצאה - 'לאורו הבוהק של היום - יומנו של רופא יהודי בפולין 1945-1939' (מטר, 2022, מפולנית נורית לימור) למצב החברתי והפוליטי בישראל. לא ניתן להשוות את הרצחנות ואופן המחשבה הגזעני והאנטישמי של הנאצים לישראל של 2022. הספר הוא תיאור החיים של רייכר ומשפחתו מהכיבוש הנאצי את פולין, דרך ההישרדות בגטו ורשה, ולאחר מכן בדירות מסתור, מרתפים, כוכים בצד הפולני של ורשה, וגם כפי שמציין שם הספר - לאורו של היום. רייכר שהיה רופא עור ומין ידוע בפולין, אשתו ובתו שורדים בזכות אנשים טובים שמסתירים אותם. למשל טוני חייל גרמני, זונה פולנית מזדקנת, נסיכה רוסית אדוקה ואציל רוסי גולה וחרמן. אך מנגד הטבע הסתגלני, השרדני-קטלני והאנטישמי של רבים אחרים, הופך את מעשי ההישרדות לשברירי ולסכנה מתמדת. רייכר ומשפחתו שרדו, ונשארה זעקתו: "היכן אלהים? האם אין הוא רואה את מה שמתחולל כאן? גם אם אינצל מן הזוועה, האם אחרי שעברתי את כל זאת אוכל אי-פעם לשמוח?" גם אם קראתם סיפורי הישרדות רבים אחרים, כל אחד מהם הוא ייחודי בדרכו שלו, ומלמד באופן שונה על טבע האדם לטוב ולרע. כפי שקראתי לדוגמה בשנה האחרונה בספרה של אדית אווה אגר - 'הבחירה' (מטר, 2022). כך גם ספרו של רייכר מומלץ לרוצים להמשיך וללמוד על התקופה האפלה. כל סיפור חשוב לשימור הזיכרון.
Comments